מה אני קוראת (26)

כרגע סיימתי לקרוא את "סיגליות מרס" מאת פיליפ קר, שאביגיל השאילה לי. תקציר העלילה- בלש קלאסי חוקר עלילה מסובכת שמערבת רכוש אבוד ועניינים משפחתיים בלתי פתורים בברלין בשנת 1936. הוא מצליח לפתור את התעלומה די טוב אבל ברגע האחרון באים הנאצים והורגים את כולם. סוף.

כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, אם אתם מכירים אותי כבר, זו לא בדיוק העלילה, כי אני לא מגלה סופים, אבל זה די קרוב. בעיני זו אמירה על חוסר היכולת לשמור על שפיות, אפילו שפיות יחסית, בעולם שאיבד קנה מידה. עד לסוף הספר אפשר להשלות את עצמך שגרמניה הנאצית היא רק רקע לעלילה, שהעלילה תיפתר בקרוב בלי לעורר את השדים מרבצם וכל המטרה של מיקום העלילה בתקופה כל כך קודרת זה כי בלשים בודדים מבהיקים על רקע תקופות אפלות. אולי השיגעון הכללי שמסביבו: המוסרי, התרבותי, הארגוני, עוזר לאפיין את הבלש כבודד וליצור רקע פוליטי מתוחכם ושונה.ככה את מתחילה לחשוב לעצמך אבל מתברר שאקדח שמוזכר במערכה הראשונה יורה בשלישית ותפקידו של הרקע הנאצי הוא לא רק חומר לבדיחות והערות סרקסטיות של הדמויות על יהודים ותאי גזים. אי אפשר לשמור על שפיות יחסית בעולם שאיבד פרופורציות.הסופר שם את המסר הזה גם בתוך הספר כשהגיבור מתאר איך הוא עצמו מאבד קצת את המוסריות בשביל להישאר בחיים.

לפעמים אני תוהה מה הקשר בין החיים האישיים שלי לבין התמונה הכללית. זו שאלה שהיא תמיד רלוונטית, לא רק בדיבורי יום הזיכרון לשואה על איך ההמונים לא שמו לב. המסר שאני קולטת מהספר הזה הוא שבכל מקרה האווירה משפיעה על היחיד ואם היחיד רוצה לתקן את העולם הוא לא יכול להתמקד רק בארבע האמות שלו. אם אני רוצה לתקן את העולם ואני לא שמה לב למוסר הכללי בסוף אני אתרסק על המחסומים של מה שאני מנסה להתחמק ממנו.

בתוך הספר יש כמה קטעים לא צנועים אבל בסך הכל מדובר בקריקטורות אז אני לא נעלבת. בבלשים אפלים מהסוג הזה נשים הן או דודות שנמוגות אל הרקע, או מנסות להתנהג כמו גברים או פאם פאטאל כך שאין הרבה אופציות. זכותו של הסופר להישאר נאמן לתבניות מסורתיות ולא להכניס אמירה מגדרית.כמו שאמרתי, הסוף של הסיפור מספק ניעור הולם לתבניות המקובלות.

הסיפור היה בסדר. לא מותח מספיק. לא נקשרתי לאף אחת מהדמויות, גם דרך רגשות שקיימים גם אצלי- אהבה, רגשות מוסריים, נאמנות. לשם השוואה, השוואה לא הוגנת, אבל זה מה שיצא, אני קוראת עכשיו ספר של המינגווי (שלקחתי מאביגיל בהזדמנות אחרת) והוא אלוף בתיאור מפורט של רגשות מגניבים. הוא מתאר רגש בפרטי פרטים ואז את אומרת- וואלה, באמת יש רגש כזה ולא היה לי תיאור שלו עד עכשיו. בספר הזה זה בכלל לא ככה, אפילו לא קצת וזה קצת חסר.

שורה תחתונה- אם כבר לקחתם מאביגיל- תקראו. זה די מעניין וגם אחר כך תוכלו לדבר איתה על זה. אם לא אז לא נורא.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מה אני קוראת (26)

  1. אני לא אוהב סיפורים "על רקע מלחמת העולם השניה". נראה לי ניצול לרעה של תקופה אפלה, רק כדי למשוך קוראים אליך.
    יותר קשה לכתוב מותחן על רקע לוס אנג'לס של שנות השמונים. (וגם השירים היו זוועתיים אז)

  2. אפרת הגיב:

    זה לא ממש המלחמה, זה קצת לפני. נראה לי שלא משנה באיזו תקופה אתה ממקם את הסיפור שלך צריך רק שתהיה הצדקה לבחירה הזו. כמה מהספרים המוצדקים ביותר נכתבו כסיפור על רקע מלחמת העולם השניה. לדוגמא- אלה תולדות. סיפור על העורף האיטלקי במלחמה שהמלחמה באמת משמשת לו רק רקע אבל יש בו מסרים אנושיים ומורכבים על השפעותיה של מלחמה.
    וגם- שנות השמונים יכולות להיות מוכרזות כאיזור אסון. והסרט "זמר החתונות"ניצל את זה היטב, כשלא באמת היתה הצדקה לרקע התקופתי מלבד התרבות הקלוקלת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s