ארבעה בנים

השנה קראתי שארבעת הבנים חולקים בענייני מוסר. כל כך קשה ללמוד את ההגדה של פסח כי כל הזמן מאכילים אותנו בעוד פירושים מוכנים, אבל בכל זאת הצלחתי להתגבר על הריחוק. אחת ההתמודדויות הקשות ביותר שיש לי ביצירת קשר עם אחרים היא ביצירת קשר עם אנשים שכל הלך המחשבה שלהם שונה לגמרי משלי. את הטקסט על ארבעת הבנים קראתי כהתווית דרכים להיכנס לראש של אנשים שונים ממני- גם לדעת לסווג קצת וגם לדעת מה הם מצפים לשמוע, מה יפעיל אותם, איך יוכל להיווצר קשר.

הבן החכם, בעיני, נמצא בתוך העולם המוסרי. יש לו אחריות ומחוייבות והוא רוצה לברר מהי הדרך הנכונה לפעול. שאלות הלכתיות מעניינות אותו. השאלות שלו נמצאות בתוך המסגרת ההלכתית או המוסרית.

הבן הרשע קורא תיגר על המסגרת ותוהה אם יש בה צורך- למה להתחייב לכללי מוסר כלשהם? מדובר, לפי הגדרתו, בעבודה. אולי בעבודה בעיניים. הבן הרשע שואל את השאלות היווניות העתיקות על פיסיס ונומוס, או במילים פחות מקצועיות- למה לשמור על חוקים של מוסר כשאפשר להינות, או לחיות בעולם שבו החזק שורד, או אפילו- ליצור מסגרת מוסרית מינימליסטית (נגיד- לא להזיק לאחר, ללא האחריות לאחר) ולהסתפק בה.

הבן התם, בעיני, נמצא בעולם פוסטמודרני ומבולבל מזה. הכל שווה בעיניו. לא מצליח להכריע בין נרטיבים שונים, כל דבר הוא טוב, וגם כל דבר הוא רע, ואיך אפשר לדעת, וזה תלוי בנקודת המבט. הוא אומר "מה זאת" ומתכוון שהכל הוא מה. זה מה שיש. אני יכול רק להצביע ולומר "זאת" על הקיים. אחד המובנים של המילה "מה" הוא כלום, או משהו לא משמעותי עד כדי כלום. העולם נראה בעיניו חסר משמעות או בעל משמעות שאינה נגישה לאדם.

שאינו יודע לשאול נמצא מחוץ למוסר. הוא כל כך מחובר לעולם, לרגע, למציאות, שאין לו אפילו זמן להתבוננות בעצמו כדי לשאול את השאלה מה טוב ומה רע (השאלה של התם), שלא לדבר על למה לי לבחור במה שמוגדר טוב (רשע) או איך לעשות את הטוב (חכם).

על התגובה לארבעת הבנים לא סיימתי ללמוד. בגדול, נראה לי שעם החכם מדברים בענייני מוסר ואפשר לענות לו לעניין. הקהיית שיניו של הרשע היא אולי לנסות למנוע ממנו להזיק בעולם ויחד עם זה לנפנף בפניו ניסים ודברים טובים שקורים לך כדי שיאמין בטוב המגיע לטובים. לתם צריך להסביר על חוזק יד, על קשיחות ומשמעות, על סימנים חזקים שאינם ניתנים למיסמוס בעולם הלא מובן, ולשאינו יודע לשאול סתם צריך לספר דברים, בלי התחכמות. אם מישהו מוצא דרך לפתח את הרעיון הזה הלאה אשמח לשמוע עליה.

 כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה פרשת השבוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על ארבעה בנים

  1. אני חשבתי השנה על קונספט חדש. להבין בפשטות מה כתוב בהגדה, בלי לתת לו קריאות חדשות ורעיונות מתוחכמים.
    נראה לי שלפעמים זה מה שצריך.

  2. אפרת הגיב:

    חשבתי שזה מה שעשיתי כאן. זו ריאקציה להתחכמות של "בכל אחד מאיתנו יש ארבעה בנים".

  3. יוליה הגיב:

    מאוד מאוד אוהבת את הפירוש שלך. נראה לי די פשט וממש לא מתחכם. הסבר של מה שכתוב במילים ובמושגים שאנחנו משתמשים בהם בדרך כלל.

    אני חושבת שיש מקום גם להרגיש את העתיקות של ההגדה ולהנות קצת מהמיסתורין של האגדתיות שבה, אבל אני חושבת שהמצווה היא להבין את ההשלכות המוסריות שלה, ואי אפשר לעשות את זה אם לא משתמשים במושגים שחיים אותם. בשבילי הדת היא לא רק מסורת יפה שמעשירה את החיים התרבותיים שלי, אלא הדרכה איך לחיות אותם (או במושגים דתיים – "תורת חיים" )

    מצד שני אני לא רואה מה רע ב"בכל אחד מאיתנו יש ארבעה בנים" – ולהבין אותם עם הפירוש הזה.
    לכל אחד יש גם את השאלות של מה הטוב שהוא צריך לעשות, שאלות על הצורך בלעשות טוב, תהיות לגבי היכולת לעשות טוב – קיומו, וגם המצאות בעולם העשייה יותר מדי שאין בו פתח לשאלות.

    כנראה שאני יותר מדי אוהבת להתפשר ולהמיס הבדלים במקום לחדד אותם.

  4. חנן הגיב:

    אני אוהב את הרעיון הזה, שמהדהד לי מוכר משום מה. הוא גם מהווה פתיחה מצוינת לדיון בתגובה הראויה (והרי כל העניין בבנים – ובהגדה – הוא חינוך, תגובתיות וזכרון).
    דווקא הבן החכם, שמתעניין במוסר, מקבל פה על הראש: תפסיק לדון בסוגיות פילוסופיות. חייה את הרגע, את הפשט, תפסיק לחפש פלפולים והסברים. לעיתים צריך להרגיש את הטקס, את האירוע, את הזיכרון – בלי לחפש הסברים מתחת לשולחן הסדר – ובלי להחמיץ אותו, כי אחריו לא מפטירים.
    עוד בהמשך.

  5. אורן הגיב:

    אה, גלעד – אשמח לשמוע "מה בפשטות כתוב בהגדה", גם לדעתך. (או שהקהה את שיניו זה בפשטות הכוונה המילולית?!)

  6. יוליה הגיב:

    חשבתי על כמה דברים בקשר לתגובות לשאלות הבנים:

    אם מסתכלים על הבן הרשע ועל הבן שאינו יודע לשאול, נראה שהם מקבלים את אותה התשובה בדיוק.

    נראה לי שאפשר להבין את זה אם מפרשים את שאינו לשאול, כ: "שאינו יודע איך לשאול בצורה מנומסת. מתקיף כשלמעשה הוא רוצה לדעת. לא יודע איך לבקש"
    הסיבה לכך שהתשובה זהה יכולה להיות שהשוני בין הבנים הוא בעיני התורה ("דיברה התורה"), האמת, אבל לא בעינינו. האל יודע מי רשע ומי שאינו יודע לשאול, אבל זה לא נתון לנו ולכן אנחנו צריכים לענות את אותה התשובה. התשובה שיקבלו שני הבנים תהיה שונה – הרשע יבין שמדובר מהוצאתו מהכלל, ושאינו יודע לשאול, יקבל אינפורמציה.

    נראה לי שאפשר להבין לאור זה גם את "הקהה את שיניו" כמו – "תוציא את העוקץ ואת הארס". הוא מנסה לנשוך, אבל אם תענה בצורה עניינית, ולא תתן ביטוי מפורש לזה שהתקיף, אולי גם הוא יחזור בעצמו.

  7. שיר-דמע הגיב:

    פרשנות נחמדה ומעניינת אם כי, כמובן, בתור "רשעה" אני מתקשה לקבל את הפרשנות שלך ל"רשע".
    ההגדה לא מדברת על מוסר, והרשע לא בהכרח יש לו בעיה עם מוסר אנושי וחוקים אנושיים. יש לו בעיה עם "העבודה הזו" – עבודת האל, המצוות השמעיות (ככה קוראים לזה?), אלה שאין להן שום בסיס מוסרי מיוחד פרט ל"ככה אני רוצה שתעבדו אותי". מי שמתנער מ"העבודה הזו" לא היה נגאל לא משום שהוא לא מוסרי, אלא משום שהוא לא עובד את האל, הגואל.

  8. אפרת הגיב:

    שיר דמע- הדברים שאת אומרת נכונים במבט עכשווי על הדברים. אני מנסה להיכנס לראש של מי שכתב את ההגדה. עבורו, בימים ההם, עבודת האל נחשבה למסגרת המוסרית. גם אם תחת הכותרת "עבודת האל" אפשר להכניס היום כל מיני דברים שלא נקשרים ישירות למוסר במובנו העכשווי כמו מצוות שמעיות
    (אני באופן אישי מתנגדת גם לפירוש הזה. אין מצוות שמעיות רק מהותיות). אז עבודת האל כולה נחשבה לקודקס המוסרי גם כאן וגם בשאר העולם- כל מקום וחוקי האל שלו. לכן הגיוני בעיני לתרגם את עבודת האל למוסר, לצורך הבנה נאמנה יותר לרוח המקור, גם אם בימינו בחלק מהלבבות נפרדו דרכיהן של עבודת האל והמוסר.
    אם קוראים את הקטע ובמקום עבודת האל מכניסים מוסר ובמקום המצוות ציוויים מוסריים, יכול להיות שאת לא נחשבת לרשעה בכלל- זה תלוי בשאלה שלך. אם את שואלת למה צריך מוסר- את רשעה. אם את שואלת מה עלייך לעשות- חכמה, וכן הלאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s