ספרי מתנה מסוגלים לקחת את הערכים היפים ביותר ולהפוך אותם לקיטש מסחרי ומזעזע. האהבה היא כמו שמש שזורחת בבוקר ומאירה את העולם, החברות היא כמו ציוץ הציפורים בבוקר של אביב, ילדים הם כמו שמש שזורחת בבוקר ומאירה את העולם וגם מורה יקר וחשוב הוא כמו שמש שזורחת בבוקר ומאירה את העולם. כל ערך שתסכימו להמיר בכסף יזכה לספר, כל אירוע שאנשים אוספים כסף כדי לקנות בו מתנה במקום להגיד משהו מקורי על הרגשות המקוריים שלהם הוא כמו שמש שזורחת בבוקר ומאירה את העולם. וגם כמו ציוץ הציפורים בבוקר של אביב. כל מה שצריך זה להפוך את הדף- מצאנו תמונה מהממת של ציפור באיזה מאגר תמונות.
אני לא יודעת איך קרה שספר מתנה פתאום נוגע לליבי. אולי זה האביב, או משהו הורמונלי. אולי זו התאהבות ספרותית שתחלוף בעוד כמה ימים כשאסתכל שוב על הספר במבט שונה ומפוכח. מדובר בספר "שים שלום" שהוא אוסף קטעי תפילות בנושא השלום שכתב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב על פי תורותיו של רבי נחמן. לרבי נחמן היו דעות מוצקות ביותר על האופן שבו אפשר לקרב את השלום וגם על מהות השלום ובתפילות שילב רבי נתן את התובנות על השלום ואת הדרכים המוצעות לרוצים לקרב אותו.
קטע התפילה האהוב עלי בתפילות היום יום היה מאז ומתמיד התפילה על השלום. אפילו אחרי שניסו לצבוע את המילה שלום בצבעים פוליטיים שלא מתאימים לי עדיין היא לא איבדה מזהרה בעיני. קטעי התפילות בספר מתייחסים לשלום במובנים רבים, רחבים וצרים, ובהתאם לגישה ההוליסטית של ר' נחמן המעגלים קשורים קשר הדוק זה בזה. הרגלים קטנים של שלום בין אדם לחברו מתפשטים הלאה למעגלים רחבים יותר ומשפיעים שלום בעולם. שלא כמו בנאום העתידי שלי לזכיה במלכת היופי, התפילות בספר מכילות מורכבות ועומק אינטלקטואלי מסויים ולא רק מפעילות רגשית כמו השמש שזורחת ומאירה את העולם (תמונה של זריחה). הן ממפות מערכת מושגים שלמה בהקשר של שלום העולם. ניתן למצוא התייחסויות ליראה המביאה שלום וגם לסתירה המציקה תמיד בין העיסוק בהלכה לבין השלום (הלכה הופכת את האנשים קשים), התייחסות לפרנסה, לצדקה ועוד, הכל בהקשר של שלום העולם. התפילות פונות אל הרחמים ("שים שלום בעולם כי אתה יודע כמה וכמה מזיקה המחלוקת לישראל", כאילו זו אשמתו ולא אשמתנו) וגם אל העבודה העצמית על המידות ("שאזכה להיות אוהב שלום ורודף שלום תמיד", אפשר להגיד גם בלשון נקבה ואז זה יכול להיות יותר כיף למי שאוהבת לדבר על עצמה בלשון נקבה).
אולי אני מסונוורת כי קלעו בול לטעמי בתפילות אבל נראה לי שספר מתנה אלטרואיסטי ולא אינדיבידואליסטי הוא נדיר. יתכן שיכתבו על האהבה שהיא כרוכה בלתת דברים למישהו סתם כי אתה אוהב אותו אבל הדימוי שנוצר הוא לא של אלטרואיזם אלא של אהבה כטיפול, בסגנון המצויין לשלילה בספר אמנות האהבה מאת אריך פרום- אהבה שמבוססת על הנכונות לטפל זה בזה כמו בתינוקות. גם ספרי תפילות אחרים עוסקים רובם ככולם בבקשות שהן קודם כל פרטיות- שידוכים, לידות, פרנסה. הספר "תפילת נשים", עוד אוסף תפילות חדש הערוך בצורה מודרנית, מוביל את המהלך האינדיבידואליסטי לשיא קטן כשהוא מתמקד בדמות המתפללת- תפילות שנכתבו לנשים או על ידי נשים- ולא ממיין את התפילות על פי המטרה בלבד או התוכן. למרות האמור כאן הייתי שמחה אם היו מינונים גבוהים יותר של תפילות כנגד המלחמות ושפיכות הדמים לצד התפילות על השלום בתוך עם ישראל ובין אדם לסביבתו הקרובה.
מלבד אוסף התפילות ניתן למצוא בספר איורי יונים נעימים. החיבור בין יונים לתפילות על שלום העולם על פי ר' נחמן מבוסס על הדימוי הרווח היום של יונת שלום. אני לא בטוחה שר' נחמן היה מקשר את השלום דווקא ליונים. כמעט ואין בתפילות תיאורי טבע (מלבד הזאב והכבש ההכרחיים) ודווקא הנופים האנושיים בולטים הרבה יותר: מפגש ושיח בין הלומדים זה עם זה ("וידברו זה עם זה ויסבירו זה לזה האמת"), נתינת צדקה על מנת להרבות את השלום ("ואזכה לפזר צדקה הרבה…ועל ידי זה יתרבה השלום בעולם"), פיוס ("שאזכה בכל עת לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאישתו").
לסיום, אני רוצה להודות לכולם ולהצהיר שאם אבחר לתפקיד אנצל את מעמדי כמיטב יכולתי על מנת לקדם את השלום העולמי.
במקום תה 