ילדים

עוד לא דיברנו על ילדים. ילדים זה אחד הפרוייקטים הגדולים והחשובים על סדר יומי כרגע. אני מגדלת ילדים, ובמקביל מנסחת עקרונות לגבי איך ולמה. הילדים מתחילים בכך שאני די מחבבת את המין האנושי. כל מיני ירוקים ינסו לשכנע אתכם שאנשים זה מיותר ושאנחנו רק הורסים את כדור הארץ והטבע מסתדר מצוין בלעדינו. אבל עשו לעצמכם טובה- אל תאמינו לירוקים. מתמיד אני חושדת בהם שהם מיזנטרופים. תחשבו על כל מה שהם מנסים לשכנע אתכם לעשות: למיין זבל ולבנות קומפוסטר ביתי, לבנות בית מזבל, להשתמש שוב בזבל לכל מיני מטרות שהוא לא נועד אליהן מלכתחילה, ותבינו מה הם באמת חושבים עליכם. (יוצאים מן הכלל הזה הם הירוקים, שדווקא כן כדאי שיאמינו לעצמם, כי בן אדם שלא מאמין בעצמו זה יותר גרוע מלהיות סופר ירוק. אם כי הנטיה של שולי הירוקים לכיוון חיסול עצמי של המין האנושי גם מעידה על חוסר אמונה בעצמך).

לאחרונה ראיתי ריבוי של תלונות כנגד ילדים, בפרט- איך הם הורסים להורים את החיים היפים שלהם, וכן כמה קריאות נלהבות כנגד הקמת משפחה הכוללת ילדים. הרגשתי פתאום מאוד לא אופנתית וחשתי לעמוד על כבודם של הילדים והאמת היא- בעיקר על כבודי שלי שנדחק לקרן זווית אל מול טענות מצד פמיניסטולוגים למיניהם שמנסים לשחרר את כל כבודי מן הבית פנימה ולגרום לי להפסיק להיות עקרת בית ואמא בעידן שבו קריירה מפוארת ממתינה לי, על אף היותי אישה, ממש מעבר לפינה.

ההנחה הראשונה שלי בבואי לגדל ילדים היא שהמין האנושי הוא אחלה. המין האנושי הוא בהחלט דבר מצוין, אתם חייבים להודות. הדברים שאני הכי אוהבת במין האנושי הם המוסר המודע לעצמו והאמנות, דברים שאי אפשר למצוא בטבע, אלא אם כן אתם חושבים שהאל הוא אמן, או משהו כזה. הוא לא. הוא די. ג'י.

בהתאם לדברים אותם אני מחבבת במין האנושי, אני מנסה לגדל את הילדים שלי להיות מוסריים ויצירתיים. כרגע אני עובדת יותר על המוסר, כי היצירתיות, תודה לאל, מגיעה בילט אין. אני מסבירה לילדים חזור והסבר שלהיות מבוגר פירושו להיות מאוד מוסרי, ובעיקר- לשמור על החלשים ממך. זה מה שההורים עושים, כשתהיו גדולים נרשה לכם גם. בגיל הגן ילדים אוהבים במיוחד להתפאר בכך שהם חזקים. אני לא רוצה לשבור את הנטיה הטבעית של הילד שלי להיות חזק. אני לא מפחדת מחוזק. אני רק מסבירה לו שמי שחזק צריך לשמור. זה התפקיד של החזק. אם אתה יותר חזק מאחיך הקטן זה אומר שאתה שומר עליו, לא מרביץ לו. אם יש לך מקל שהופך אותך לחזק אתה שומר על כולנו מפני מזיקים, אבל אין כרגע כאלה באופק אז אולי תוריד את המקל.

הלמידה בנושא איך לגדל אותם מרתקת אותי. היא דורשת ממני להיות בן אדם. כל בעיה שיש לילד שלי היא בעצם שאלה שאין לי עליה פתרון, ולכן לא לימדתי אותו מהו אופן הפעולה הנכון. לפעמים אני כל כך עיוורת לחסרונות של עצמי עד שהבעיות של הילדים תופסות אותי בהפתעה ומנחיתות פטישים של 14 קילו על ההערכה העצמית המוגזמת שלי. זה קרה לי לא מזמן כשהופתעתי מכך שקשה לילד להיפרד מדברים כיפיים. אני הרי בטוח יכולה למצוא דרך בוגרת להתמודד עם זה, חשבתי לעצמי, בעוד אני מושכת זמן אל תוך הלילה בעיסוקים שטותיים ובחוסר אחריות כללי, עד שזה היכה בי שגם אני לא יודעת איך לעצור את עצמי כשאני עושה דברים כיפיים ובעצם אני לגמרי לא יודעת איך לענות על השאלה הזו בכנות. כל תירוץ שתירצתי לילדון הבוכה בדרך חזרה מאירוע כיפי כלשהו לא הצליח לשכנע אותי באמת (נחזור בפעם אחרת? מה אכפת לי. צריך לעשות דברים אחרים? למה? וכו'). הבעיה לא היתה אצל הילדים. הם למדו הכל ממני.

גם את הגישה שלי לגן ריעננתי בעקבות העובדה שהבנים הולכים לגן. תמיד חשבתי על הגן כבייביסיטר ותהיתי מדוע ההורים לא רוצים להיות עם הילדים שלהם כל הזמן, או לא אחראים מספיק בשביל להיות עם הילדים שלהם בעצמם. הגן אצלנו בבית הוא הזדמנות להיפגש עם חברים. אם לא תלך לגן לא תוכל לפגוש את החברים ולשחק אתם בכל המשחקים הכיפיים של הגן. אם הילד לא רוצה ללכת לגן הוא יכול לנסות להשתחל ללו"ז שלי (יש לו סיכוי), לקבוע איתי מראש, בתנאי שלא תיכננתי משהו אחר. או היום, או ביום אחר. אני אדאג להזכיר לו שהוא מתגעגע לחברים. הוא באמת מתגעגע אליהם אם הוא מפסיד יום. במקביל לשהות של הילדים בגן, גם אני פוגשת חברים שלי באותו הזמן ואנחנו עוסקים ביצירה ביחד.

חשבתי כמה שעות אני משקיעה בילדים. זה כולל שעות שאני מבלה איתם וגם שעות של הכנה מראש, כמו מורים שמכינים לפני השיעור תכנים ומתודות כדי שיהיה מפגש מכוון. נראה לי שהממוצע הוא 9 שעות ביום רגיל, לא כולל לילה, חופש וחגים (אבל כן כולל שבתות). אם מוסיפים ימי מחלה וחופשות זה יוצא הרבה יותר. נחמד לי להסתכל על המספר הזה כעל מספר סופי. לראות את הילדים כפרוייקט, אחד מתוך רבים שבן אדם בוגר שכמוני מסוגל לבצע במקביל. אם לא מגדירים את זה ככה הדברים נוטים להטשטש ולקרוס אל תוך עצמם- אנשים אומרים לעצמם שהם יתנו הכל בשביל הילדים אבל באמת הם לא יכולים לתת הכל אז הם חיים ברגשי אשם ובתחושה של איבוד שליטה ורדיפה אחרי הצל של עצמך.

אף פעם לא דיברתי עם אף אחד בצורה מסודרת על הדברים האלה. אני תוהה אם זה בגלל שאלו נושאים כבדים או טריוויאליים.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, גינון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ילדים

  1. Aya הגיב:

    לא מכירה יותר מידי פמיניסטיות או ירוקים, אבל לפחות מבחינתי, כאדם שבוחר לא להביא ילדים (ולא מתוך מניעים פמיניסטים או ירוקים, פשוט אין לי שום רצון בכך), ההתמודדות עם החברה היא מאוד מתסכלת לפעמים. כמעט בכל המקרים ניסו לשכנע אותי שזה לא טבעי או שעוד מעט יבוא לי או שאני אדם אנוכי בצורה חריגה. רוב הנשים שלא בחרו להביא ילדים שדיברתי איתן תארו מצב די דומה.

    לדעתי כל החלטה שאדם עושה ביחס לחייו בין עם זה להביא ילדים, ללבוש נעלים לא נוחות או להיות רופא, היא בחירה שלו, מאוד מעצבן אותי לפגוש אנשים שמקבלים את בחירוני המקצועית או את המקום בו בחרתי לחיות ולא את בחרתי בלבנות משפחה שמורכבת רק משני אנשים בוגרים, ללא ילדים.

    אישית עוד לא ניתקלתי בפמיניסטית שטענה שהבאת ילדים זה דבר שלילי, בדרך כלל, מנסיוני, מדובר בעצם אופצית הבחירה – הידיעה שאפשר לחיות חיים מלאים כאישה וכאדם בלי להיות אם.

    אהבתי מאוד את הגישה של למידה מהילדים שלך ומכך שנשמע שהחיים המשפחתיים שלכם מבוססיסם על עבודה משותפת, בצוות, ולא חד הצדדיות שמאפיינת הרבה משפחות. במיוחד אהבתי את ה"לקבוע איתי מראש, אם לא תכננתי שום דבר אחר" – הדרך שבא את מראה לבנייך שגם את אדם עם חיים ועיסוקים משלה.

  2. אפרת הגיב:

    אני מצטערת אם מה שכתבתי נשמע כמו ניסיון ללחץ חברתי על מי שבחרה לא להביא ילדים. את לא חייבת להיות שותפה למטרות שלי, וגם לא לאמצעים להשגתן. בלי לחץ. אני בעיקר מתארת משימה שמרתקת אותי, מגייסת אותי ומפליאה אותי.
    אם את בוחרת לא להביא ילדים בגלל שאת לא אוהבת ילדים\ את המין האנושי ואת פעלו- אני נעלבת בשם המין האנושי ורואה בזה סימן לא טוב שיש בינינו כאלה שלא אוהבים אותנו. אם זה מסיבה אחרת אז זה באמת לא צריך להיות ענייני כי זה אישי. בגדול, אני לא יוצאת כאן נגד התופעה של בחירה לא להביא ילדים אלא כנגד כמה מהסיבות הפחות טובות לבחירה הזו (מיזנטרופיה, פחד מהתמודדות עם עצמך וכו').
    בקשר לפמיניסטיות- הן לא רואות בילדים דבר שלילי אבל בהרבה מקרים הן לא ממש יודעות איך לשלב ילדים בסדר יומן העמוס ומרגישות רגשי אשם גם אם הן נשארות בבית וגם אם הן יוצאות, ורגשות אשם עושים המון זיהום אוויר.
    אני חושבת שאפשר לחיות חיים מלאים כאישה וכאדם בלי להיות אם. מדובר בתפקיד קשה ומיוחד שצריך לשאת אותו בכבוד. מפנה לך המון משאבים למטרות נעלות אחרות.

  3. שיר-דמע הגיב:

    נגעת בהרבה נקודות רגישות שמטרידות אותי.
    אני לא גיבשתי החלטה חד-משמעית לא לעשות ילדים, אבל מצד שני אני גם די מתקשה לגבש החלטה חד-משמעית כן לעשות, ולמה.
    יש להודות: אני מיזנטרופית למדיי, אנשים הם לא כוס התה הקטנה שלי; אני מפחדת מהקושי העצום שכרוך בזה, אני מפחדת מהויתורים הנדרשים, ובפרט הויתור על הקריירה או הלהטוט האינסופי בין שניהם (ורגשות האשמה הבלתי נגמרים הכרוכים בכך). אני באמת לא יודעת איך אצליח לשלב ילדים בסדר יומי העמוס ואיך יישאר לי גם זמן לעצמי ולדברים שאני אוהבת לעשות (שגם ככה אין לי מספיק זמן אליהם). ילדים גם עולים המון כסף (שזה טיעון די דומה לטיעון עם הזיהום אוויר, אני מודה, אבל מילא).
    אהבתי מה שכתבת על המוסריות והיצירתיות. באחת השיחות שלי עם בן זוגי שבהן הוא ניסה להסביר לי למה כן ילדים, הוא ציין את נושא המוסריות כסוג של תשובה למיזנטרופיות: בני האדם הם באמת דבר איום ונורא, אבל התשובה שלנו היא לגדל ילדים שיהיו טובים, ולעשות כך משהו כדי לשנות את זה.
    ואולי אחת הצרות היא שאני בעצמי לא מרגישה שאני אדם טוב מספיק (איזו אחריות מוסרית אני בדיוק לוקחת על עצמי?), אז מי אני שאחנך ילדים להיות מוסריים.

  4. tipot הגיב:

    תודה אפרת, ניסחת כמה דברים שאני מאוד מסכימה איתם. למשל- אהבה למין האנושי, והשילוב בין יצירתיות ומוסריות כמנחות בגידול ילדינו… אבל קצת קשה לי עם ההגדרה של ילדים כ'פרוייקט'- ברור לי שזה לא בגלל שהאמהות היא משהו ש'צריך' אבל כי אני לא רואה את עצמי מסוגלת לכמת אמהות. יש בזה משהו מהותי יותר, זה ניכר למשל בכך שאת לא מפסיקה להיות אמא גם כשילדייך גדלים ואינך עסוקה סביבם יותר במשך היום. זה גם פרוייקט שחשיבותו וקרבתו ללבנו יכולה לשבש את סדר החיים שהיינו רגילים לו טרם הפיכתנו הורים. וטוב שכך! אני לא רואה הכרח שטוטאליות והיטמעות באמהות היא בהכרח טשטוש וקריסה- בטח שלא בראשית ההורות, שאז זה נראה לי נורמלי לחלוטין.
    ובאשר ל'פרה הקדושה' של אי הרצון להבין ילדים לעולם, נדמה לי שכעת ישנן שתי פרות רועות ביחד בנחת באחו: זו של אלו שלא רוצות ילדים, וזו של אלו שמאפשרות לאמהות להגדיר אותן בראש ובראשונה ואולי אף בבלעדיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s