פורנוגרפיה של הדת

יש דברים שהם טובים בתוך המשפחה ולא כל כך טובים מחוצה לה. טובים בפרטיות ולא טובים בפומבי. קראתי לאחרונה דיון על הטבילה במקווה והוא העלה בי מחשבות על ניכור מודרני והשפעותיו על הדת. הדיון התחיל בתלונה על המקווה ועל הדרכת כלות אבל בשבילי הוא די נגמר עוד קודם- משעה שזירת הדיון הוגדרה כזירה אינטרנטית. ככה אני גם עם שאלות של זוגיות אלטרנטיבית. כשהיה דיון סוער על מצעד הגאווה הרגשתי בחוץ מאותה סיבה. פשוט לא רציתי שידברו על זה, משני הצדדים. זה קצת מביך לאחוז בדעות כאלה בחברה דמוקרטית שיודעת שאת יודעת לדבר, ועל נושאים אחרים את לא סותמת את הפה.

הדת תופסת המון ממשפחה. היא חוגגת את הזוגיות ומכוונת את הקהילה לעידוד הקשר הפנים-משפחתי בדרכים רבות. עם זאת, בעיני, חלק גדול מהחינוך לבניית משפחה צריך להיעשות באופן פרטי על ידי המשפחה ונשים מכובדות בקהילה. השבר של המודרנה וגם של משפחות ששכחו את המסורת הוא בטוויית הרשת הקהילתית הזו שוב על מנת לשאוב ממנה אמירה בעלת משמעות על עניינים אישיים. הדמוקרטיזציה של המידע הביאה אנשים לחשוב שאפשר ללמוד כל דבר מכל אחד, רצוי דרך האינטרנט.
כשראיתי את הדיון על המקווה חשבתי עד כמה לנסות להסביר מה טוב במקווה או מה המשמעויות שלו בעיני, אבל הבנתי שאני לא יכולה לעשות את זה בגלל הצניעות וכך נשארתי רק עם העדות על כך שזה דווקא מנהג יפה בעיני, ללא אמירה תכנית. אולי אם הייתי חבדניקית הייתי חושבת אחרת. אולי הייתי מוציאה מדריך למשפחה במיליון שפות עם שבעה צעדים פשוטים לזוגיות מושלמת וארבע משמעויות למקווה הסדורות במבנה קבלי. יש כאלה שבאמת עושים את זה- משתתפים בדיון פומבי. אני מפחדת להפסיד על ידי זה את המהות ולהישאר עם המעטפת. זה כמו טיפול פסיכולוגי באינטרנט שאולי טוב לדברים כלליים אבל לא לדברים הכי אישיים. תמיד מביך אותי לראות אנשים מדברים על קדושת הארץ, על אמונה או על ערכים דתיים אחרים בצורה וולגרית. יש הרבה דיוני סרק כאלה באינטרנט. זה לא מתאים לעדינות של הערכים וההנהגות עצמם. זה נראה לי כמו פורנוגרפיה של הדת, חשיפת יתר של האישי.
בצער, אני שוללת דיון. זה מדגיש לי שוב את הגבולות של היחסים באינטרנט, שלא יוכלו להיות כמו יחסים אישיים כי אין עיניים, אין נשימה, אין מקום. במקביל לשלילת הדיון אני כנראה מוותרת על דרישות פוליטיות. זה מראה גם את גבולות הדמוקרטיה- היא לא יכולה להתייחס לדברים שדיון פומבי יהרוג. אולי אני בעד שמרנות קצת- לסמוך על נטייתם של חברי הכנסת לחוקק או לא לחוקק, לכבד סטטוס קוו, דברים כאלה, שאולי משקפים את רוח הדברים גם בלי לקרוא להם בשמותיהם המפורשים. זה כלי שצריך להיזהר איתו- טוב לקהילות קטנות, קשה ליישום ברמה ארצית. מטרת העל היא להפוך את הארץ לקהילה קטנה, לקרב בין כולם ולגבש שפה משותפת גם אם לא דרך משותפת. שנדע על מה אנחנו חולקים. אבל אלו תוכניות לטווח יותר רחוק.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה דמיון, טכנולוגיה, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על פורנוגרפיה של הדת

  1. shayby הגיב:

    'לגבש שפה משותפת גם אם לא דרך משותפת' – שווה ציטוט. ככה בונים חברה
    אבא

  2. אמסטי הגיב:

    שלום אפרת,

    אני ניסיתי להגיב בבלוג ההוא בצורה שקצת תראה את הצד (שלי נראה) האמיתי, מכיוון שחשבתי שצריך לתת לאנשים שלא מבינים\יודעים\רוצים לדעת, מבט אחר על היהדות. כשקראתי את התגובות לפוסט הנ"ל וכן ע"פ צורת ההתבטאות של האנשים שם ישנו חוסר גדול בידע, וכן שנאה מובנית לכל מה שמריח מדת. אני ישבתי מול המקלדת וניסיתי לנסח תגובה כלשהי ולהסביר למגיבים שם שהיהדות היא לא מה שהם חושבים. התיאשתי. נראה לי שכרגע אין עם מי לדבר, לפחות בנושאים של הדת.

    כנראה שאת צודקת, ובעולם וירטואלי אין מקום לנשמה.

  3. אפרת הגיב:

    אמסטי- האמת היא אינטימית, מי שרוצה לדעת שישאל חברים שלו, או את אמא שלו. הבעיה היא לא חוסר ידע או שנאה אלא ניכור עירוני-מודרני.
    ולהיפך- אני חושבת שבעולם וירטואלי יש מקום לנשמה. מקום שאין בו נשמה הוא פסל וכל מסכה ועבודה זרה. אני לא עושה דברים בלי הנשמה. בעולם וירטואלי אין מקום לנושאים אינטימיים ולא כל הנשמה היא רק החלקים האינטימיים, ממש כשם שהנשמה אינה מורכבת רק מדברים שהיינו שמים על פוסטר ותולים מעל איילון.

  4. שיר-דמע הגיב:

    אני מודה שהייתי אחד מהדוברים היותר-בוטים ויותר-קיצוניים באותו דיון, אם כי הבוטות שלי הופנתה דווקא יותר לחילוניים, שהתנהגותם היתה צבועה בעיניי, ולא לדת או לדתיים.
    אני חושבת שבכל הצניעות אני יכולה להעיד על עצמי שאני אחד האנשים החילוניים שבאמת ניסו, ועדיין מנסים, להתקרב ולהבין. אבל הידע הרב שצברתי – ואם תגידו לי שהשנאה באה מחוסר-ידע אני ממש-ממש אתעצבן! – לא גורם לי להבין.
    בסופו של דבר זה לא רק עניין של ידע, זה עניין של אמונה. מי שלא מאמין בנשמה לא ימצא נשמה בשום מקום, לא משנה כמה יסבירו לו. זה לא קשור לעולם הוירטואלי בכלל, זה עניין של נקודת מוצא להשקפה על העולם. גם בשיחה פנים אל פנים לא תשני את זה.

    קצת מצער אותי מה שכתבת (אפרת) על הויתור של השיח באינטרנט, או דיון ציבורי בכלל.
    מבחינתי האינטרנט הוא מקום נפלא, ואינטימי להפליא. יש אנשים שקוראים את הבלוג שלי שיודעים עליי הרבה יותר מהחברות שלי בעולם האמיתי. יש אנשים שדרך האינטרנט נהיו חברים שלי גם בעולם האמיתי. ויש דיונים נפלאים באינטרנט שמצליחים לקרב לבבות.
    האינטרנט הוא מדיום נפלא שמאפשר תקשורת בין אנשים רחוקים, לכל אחד במקום ובזמן שנוח לו. כפי שהתנסיתי בעצמי, הניסיון לארגן מפגש פנים אל פנים (http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=112639&blogcode=2464830) פעמים רבות פשוט לא מצליח, ונשארים בלי כלום ביד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s