מה אני קוראת (18)

בשבת קראתי את הספר החדש של סבא שלי, שקיבלתי במתנה בחנוכה כשביקרתי אותו. לספר קוראים "עם דויד בן ישי לומד בן יוסף דויד" וכתב אותו הסבא שלי- דוד בן יוסף (אני לא מתרגלת לכתיב המוזר דויד) שהוא סופר וכתב כבר איזה מליון ספרים, הידוע שבהם הוא "האם יש סיכוי לאהבה?" שהתפרסם כשהייתי קטנטונת ומאז הוא ספר חובה בילקוטה של המתבגרת הדתית.

לא הספקתי לדבר הרבה עם הסבא בזמן הביקור. בחלקו הראשון של הביקור השתתפתי בסדנא שהוא מעביר. שאלתי אותו אם אפשר להצטרף אז הוא אמר לי: בשביל מה? את כבר יודעת כל מה שיש לי להגיד. אמרתי לו שזה נכון אבל מעניין אותי לראות איך הוא מעביר את מה שיש לו להגיד. זה גם הדבר הראשון שמעניין אותי בספר- איך הוא מעביר את הרעיונות שאת רובם שמעתי וכנראה שהם זורמים אצלי בדם גם אם לא שמעתי אותם וגם אם שכחתי את המילים בהן הם נאמרו.

בחלק השני של הביקור סבא שלי קפץ עם הילדים אל מעבר לגדר מאוד גבוהה שמאחריה חצר קטנה וכל הפחות ספורטיביים מבינינו נשארו לנוח במרפסת כך שלא דיברנו הרבה (סבא שלי בן 78 והוא קופץ מעל גדר שמגיעה לי עד הכתפיים. בלי עזרה. אפילו שהצעתי ואפילו שאף אחד במרפסת לא האמין שהוא מצליח עם זה בלי להתרסק). בסוף הביקור אמרתי לו שנחמד לבקר ולראות שאנחנו לא המשוגעים היחידים. סבא שלי חייך ואמר שאבא שלו לפני מותו אמר שבכל פעם שמישהו כאן למטה יקרא לסבא שלי משוגע זה יעשה לו נחת רוח בשמים. אחר כך קראתי בספר את זה: "שאל אותי פעם מישהו: "כאחד מבחוץ, מה דעתך על האנושות?"". זה הדבר השני שמעניין אותי בספר- ההרגשה שיש מישהו כמוני. לא הרבה אנשים זוכים לראות את היצירה של הסבא שלהם בצורה כל כך חיה.

אני די בטוחה שקוראים אחרים חווים את זה אחרת. בשבילי זו חזרה מנחמת על הדברים הידועים, העמקה של תלמים וקווי אופי שחרוצים בי כבר, שמחה והודיה על הפגישה עם המוכר. המילים חדשות. סבא שלי מצחיק. הוא מספר על המפגש עם האריה של דויד המלך וגם שלו- "להתייצב מול אריה ולומר לו: "אתה! אריה , מלך החיות! אני, דויד, מלך החיים!"…". הוא באמת מלך.

הספר הוא כנראה ניו אייג', כשאר ספריו של סבא שלי, אבל אפשר למצוא בו הדרכה רוחנית מורכבת, תפיסת עולם מורכבת, והרבה מעבר לסיסמאות. יחד עם ההדרכה אפשר למצוא בספר, על ההתחלה, הסתייגות המאשרת לקורא את בדידותו הקיומית, הסתייגות שחסרה בספרי ניו אייג' רבים- היכולת להפריד בין הדרך של הסופר לדרכו של הקורא. ישנה הדגשה חוזרת ונשנית של העצמאות בבחירה, של חוסר היכולת או הרצון להחליט את ההחלטה הנכונה עבור אדם אחר, גם אם הסירוב נתפס כסירוב למתן עזרה. תכונה דומה מצאתי גם בספר אחר שכתבתי עליו כאן פעם "מסע בשביל הלב".

הספר הוא תמצות די טוב של הרעיונות של סבא שלי, תמצות שמצטרף אל מגמת המינימליזם שאימץ לעצמו לאחרונה (ארון ספרים עם מקסימום 10 ספרים בו זמנית, בית פצפון, העובדה שאת כל רכושו בעולם ניתן להכניס למזוודה אחת). הוא משאיר בראש דימויים חזקים. הוא טוב בדימויים. בזמן שאחי ואני קיבלנו ספרים לדרך, סבא שלי ביקש מאחי לבדוק אם קריאה בספר יכולה להשפיע על גברים להתייחס טוב יותר לנשותיהם. מסתבר שעל זה חשב סבא שלי כשכתב את הספר. לא ניתן לקלוט את זה במבט ראשון- הספר נוגע בתחומים רבים ובהתאם לגישתו ההוליסטית של סבא שלי מרבית העבודה על היחס הטוב לאישה נעשית מתוך עבודה על עצמך- על היחס הטוב לעצמך, על הבריאות, וכו'. בנוסף, הוא ממילא רואה בקשר הזוגי חשיבות מאוד גדולה כך שניתן לקרוא את הספר כספר שעיקרו הבריאות והחיים של האדם כשחלק אחד מתוך המכלול הוא גם האישה והיחס אליה.

די ברחתי מהתוכן. קשה לי לנסח מחדש עקרונות של סבא שלי כי היופי שבהם הוא האופן השיחתי שבו הם נאמרים וההזמנה ללימוד משותף הגלומה בהם. אני כותבת די יבש, לעומתו. אני מנסה בכל זאת: עיקר הבריאות, על פי סבא שלי, הוא לחיות מתוך חדוות יצירה תוך שמירה בו זמנית על חירות ואחריות. ההנחה הבסיסית היא שכל דבר שהאדם עושה או לא עושה מצטרף לבניה הפיזית והרוחנית שלו ולכן שומה על האדם לחיות מתוך בחירה מתמדת ויצירה מתמדת שאם לא הוא ימצא עצמו כבול בבחירות וצמיחות שאינן לרוחו. בספר הוא משתף בנסיונות שלו ובמסקנות שלו: הוא מדבר על התמודדות עם הכתבות מבחוץ, עם כעס, עם דכאון, עם שיתוק ופחד בעזרת בכי, צחוק, שירה ומחול. הכל מתוך מבט חיצוני משובב נפש על האנושות- מתוך מבט של מי שברגעי התעלות מגיע למצב בו לא אכפת לו לשבור אף כלל, מלבד הנאמנות לעצמו ולאמת, בדרך למציאת התשובה לבעיה שלו.

אין לי מושג איך להשיג את הספר. כתוב איזה מספר טלפון על הכריכה שאין לי כרגע מול העיניים (נדמה לי שזה של הבן של אשתו החדשה. אני לא מכירה אותו). מי שמכיר אותי מוזמן לשאול אותו ממני. מי שלא, יכול למצוא גם ספרים אחרים שלו, כשהספרים האחרונים שלו הם הכי מעולים בעיני והראשונים פשוט ישנים, לא מעודכנים ולכן לא מדוייקים. למרות זאת, נדמה לי ש"האם יש סיכוי לאהבה" נותר הספר הקריא ביותר שלו מכיוון שהוא מספר על המהפכות הגדולות בחייו שיותר קל להתחבר אליהן (התמודדות עם יתמות, עם זכרון השואה, עם עישון, עם החיסרון שבמערכות החינוך והבריאות הקונבנציונליות ועוד)  ולא על הדיוקים הנפשיים שבשיטה שלו שמתפתחים בזמן האחרון, כשהוא עסוק בלהיות מופתע מעצם זה שהוא עדיין חי.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, ספרים, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מה אני קוראת (18)

  1. עינת מעוז הגיב:

    אפרת יקרה,
    את מדהימה בכשרון הכתיבה שלך ויכולת הדיוק וההסבר של הסבא המופלא שלך.
    סדנאות ומפגשים איתו ועם ספריו ב"בית של עינת" בכוכב יאיר.
    שבוע טוב לכולם, הרבה אהבה ושמחה,עינת.

  2. אפרת הגיב:

    יהיה מעניין לשמוע גם רשמים ממפגשים שלך עם סבא. בקשר לסדנאות- נראה לי שסבא תמיד מעדיף שמי שיכול פשוט יקרא את הספרים כי בסדנאות יותר קל לזרוק אחריות על המנחה והוא נרתע מלקחת אחריות על חיים של מישהו אחר. תודה על ההזמנה ועל המחמאות…

  3. עינת מעוז הגיב:

    מסכימה איתך.בכל אופן היה נסיון מוצלח של מפגש אצלי בבית וסיכמנו להמשך.
    ימי שישי בבוקר.אני מארגנת "בוקר של אהבה" עם סבא דוד.מזמינה כל מי שמתעניין..

  4. shayby הגיב:

    מצטרף למחמאות לאפרת על הכתיבה ועל הדיוק בהבנת הסבא שלה.
    המתווך
    אבא של אפרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s