חוק שימור החומר

אף פעם לא יהיו לי יותר דברים ממה שאני באמת צריכה. נגיד הגעתי למצב שבו נשאר רק מפתח אחד לדירה שלי וכל השאר נעלמו. גם אני אלך לשכפל עוד כמה מפתחות שיהיו לכל צרה שלא תבוא, כבר ביום למחרת כל המפתחות יעלמו מלבד אחד. הסיבה לכך היא שלא אכפת לי איפה הרזרביים וזה דורש ממני יותר מדי אנרגיות לשמור עליהם ולדעת איפה הם, כשבשוטף אני באמת צריכה רק אחד. אותו חוק תקף לגבי מוצצים- תמיד ישארו לי רק אלו שהילדים באמת משתמשים בהם ושום רזרביים. אותו חוק תקף גם לגבי נעלים- תמיד יהיה לי רק זוג אחד.

אני מנסה לתרץ לעצמי שזוג אחד זה הדבר הכי בריא שיש- הרגל מתרגלת אליו וזה חוסך כאבי גב שבאים עם החלפה תכופה של נעלים. אבל אני יודעת את האמת- אני לא מסוגלת לשמור על יותר דברים ממה שאני צריכה ברגע זה ממש. נתתי כבר מלא דוגמאות אבל אני חייבת עוד אחת בשביל להמחיש את העניין סופית- שרשראות. או בעצם- שרשרת. יש לי אחת, פחות או יותר. כנראה ששורש הבעיה שלי נעוץ בכך שיש לי בראש מדדי הערכה היררכיים לדברים. אני תמיד מכתירה את ההכי טוב, ונשארת איתו. אני מסרבת לגלות איכויות שונות בדברים דומים. אני כמו המורים הנוראיים האלה שמתעקשים להשוות תלמידים זה לזה ולהטיח אותם זה בזה במטרה למצוא את התלמיד הכי טוב, בעוד באמת אין תלמיד הכי טוב אלא תלמיד הכי טוב במקצוע מסוים. כל תלמיד אמור להיות התלמיד הכי טוב ואם יש תלמיד שלא טוב בכלום זה מעיד על כך שבית הספר נכשל בלמצות את הפוטנציאל שבתלמיד הזה ובנסיון לחנך אותו להיות חלק מצוין של החברה.

אמורה להיות לי שרשרת הכי טובה לבגד מסוים, או נעלים הכי טובות לסיטואציה מסוימת, אבל זה פשוט לא קורה. מצד שני, משום מה, למרות שלעולם לא יהיו לי יותר דברים מן המינימום שאני צריכה, תמיד יכול לקרות מצב מדאיג שבו יהיה לי קצת פחות ממה שאני צריכה. זה כנראה כבר בגלל חוק מרפי.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על חוק שימור החומר

  1. מ. שאילתא הגיב:

    למעשה, אפשר להגדיר אותך כאקולוגית. מה איכפת לך.

  2. אפרת הגיב:

    זה נכון בערך כמו שאני דואגת לגב שלי בכך שיש לי זוג נעלים אחד.

  3. אביגיל הגיב:

    מעניין, לי יש את הבעיה ההפוכה. תמיד יש לי כפול ממה שאני צריכה.
    כלפי חוץ אני טוענת שזה בגלל שתמיד גרתי בכמה מקומות בו זמנית אבל עמוק בפנים אני יודעת שאני משהו בין ילדת מהגרים לאימלדה מרקוס נדמה לי שהשילוב בין חרדה מתמדת לחמדנות הופך אותי לבת דמותו הרוחנית של גולום.

  4. pokerface הגיב:

    יכול להיות שהמפתחות ברחו עם המוצצים?
    חוצמזה, אני לא בטוח שהבנתי נכון את החלק בו המורים מטיחים תלמידים זה בזה…ואם כן הבנתי נכון אז אני מקווה שלעולם לא תהיי המורה שלי.
    😉

  5. נדב פרץ הגיב:

    אני מאוד מעריך אותך על התכונה הזו, אבל בעיקר בהקשר של מוצצים.
    אצלנו בבית יש שני מצבים אפשריים: 'יש המון מוצצים, מאיפה יש לנו כל כך הרבה', ו'איך זה שאין אף מוצץ בבית הזה?'

  6. שיר דמע הגיב:

    אני מאוד מזדהה.
    אצלי זה לא שיש לי רק אחד מכל דבר, אבל אני משתמשת רק באחד מכל דבר, מה שהופך את כל האחרים למיותרים, ומבלה (מלשון בלאי) את מה שזה לא יהיה שאני משתמשמת בו (מעיל, זוג נעליים, שרשרת) במהירות גבוהה במיוחד.
    אצלי זה נובע גם מסוג של עצלנות (להחליף) וגם באמת מאיזשהי בחירה בזה שהוא הטוב ביותר והאחרים פשוט לא מתחרים בו.
    (וכשבאמת יש רק פריט אחד ממשהו – זה פשוט נובע מזה שאני שונאת לעשות קניות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s