טפחו אמנים

אם אנחנו רוצים שלא הכל יהיה מפלסטיק, יש צורך בטיפוח אמנים. אמנות אינה משתלמת.

המוזיקה היא משחק ילדים, היא מתנצלת, אבל אני לא מצליחה להפסיק לעשות אותה. אני קמה באמצע הלילה ומנגנת את מה שחלמתי, אני יודעת שחסרה לפסנתר שלי הנשימה, הרוח, אז אני מלווה אותו בקול. נראה לכם שזה אנוכי, לשים על במה את הקרביים שלי? אני חייבת לשיר, לא אכפת לי אם זה יהיה למישהו אחר. תקשיבו ותסבירו לי למה יוצאות ממני מנגינות. אני אמורה להתפרנס מזה? זו לא פרנסה. אפשר ללמד מוזיקה בבית ספר, אפשר להופיע, אבל זה לא מה שאני עושה. מה שאני עושה זה מוסיקה.

אני שומעת אותה ומצטערת על שדחקנו את האמנות לקרן זווית. נראה שהיא לא מבינה את החשיבות של האמנות. בעולם שמעריך דברים לפי התשלום עבורם גם היא מתחילה להאמין שזה נכון ולתהות על מקומה של האמנות. התחושה שלי היא שאמנים אמורים להתפנק. צריך לטפח אותם. צריך להשתדל ככל יכולתך לתת להם סביבה טובה ליצירה. אמנים שמחים הם סימן לחברה טובה. אמנים שבעים, שמנמנים כאלה. אני רוצה להיפגש עם חברים ושפתאום, בלי להתבייש, הם ישירו לי בארבעה קולות שיר שיחייה את רוחי. אני רוצה שאשה אחת שאני מכירה תלך בבגדים הכי צבעוניים שהיא מצליחה למצוא ולתפור ושתעצב כמה שיותר דברים לפי הטעם המעולה שלה. הטעם הטוב שלה הוא לא קישוט, לא כלי עבודה שהופך את ההזמנות ליום ההולדת של הבת שלה ליפות יותר, אלא השראה.

חלק בלתי נפרד מן האמנות הוא הראשוניות, ולכן גם יש בעיסוק באמנות הימור- מה אם לא יבינו את החידוש, מה אם הוא לא ימצא חן בעיני החברה, מה אם יתברר שאין פה חידוש אמיתי, שחזרתי על מה שעשו כבר לפני, שלא חידשתי כלום? אמנות אמיתית נחצבת מלב האדם, ומאחר ובכל אדם יש גרעין אמת שאינו דומה בכלום למה שאפשר למצוא אצל כל אחד אחר, הרי שאם האמנות באמת נחצבה מן הלב היא חייבת להיות מקורית. הבעיה היא חוסר הבטחון בכנות של האמנות וחוסר הפופולריות של הטענה שבכל אחד יש גרעין מיוחד שאינו דומה לשום דבר אצל האחרים, טענה שהיא דתית בעיקרה (חלק אלוה ממעל) ודורשת אמונה גדולה מאוד בייחוד ובערך העצמי. צריך ליצור עבור אמנים סביבה מאמינה. להיזהר לא ליבש אותם בספקנות יתר, להאמין באותנטיות של האמירה, גם כשמדובר בציור אבסטרקטי מהסוג שדורש ציניות (האלה עם השני מלבנים וכתם שחייבים להגיד עליהם שהבן שלי היה יכול לצייר את זה ואם לא אומרים אז נגרע משהו ממעמדנו בעולם).

אמנות היא הדרך הרצינית ביותר להיפגש. האמנות יוצרת מילים, צורות וצלילים לדברים שלא היו לנו שמות בשבילם ועל ידי כך מאפשרת לנו להרגיש אותם. אם זה נכון מה שאומרים, שיש פחות סיכוי להרגיש רגש שאין לו שם מאשר להרגיש רגש שיש לו שם, אז האמנות מעשירה את אוצר המילים הרגשי שלנו ומאפשרת לנו לא להיות פרחות. או פקאצות. וזה לא משרת רק את יצר הסנוביות שלי אלא גם את האמת, כי העולם מורכב וצריך הרבה מילים בשבילו.

לקריאה נוספת:

לכתוב בבריכה של הגדולים– פוסט מעניין של יואב שקראתי לא מזמן שמאשר את חשדותי באשר לעבודה הקשה של סופרים טובים. זו באמת עבודה קשה כמו שדמיינתי.

(הפסקה הראשונה נכתבה בהשראת שרון פיסק, מוזיקאית בחסד שהיא גם שכנה שלי, שלא ממש אמרה את זה אבל אני מדמיינת את זה עליה)

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טפחו אמנים

  1. pokerface הגיב:

    מעורר השראה.
    תודה לך ולשכנתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s