הערות על דברים ידועים

אחד הדברים המשעממים ביותר שקיימים הוא הטרדה מינית. החשיבות בכתיבה על הטרדה מינית היא באמירה שזה כנראה קורה לכולן, והאמירה הזו מסתכמת בשלוש מילים. אין שום סיבה להיכנס לפרטים או לתיאורים- המטרה היא להגן על האינטימיות ולא להרוס אותה, אפילו אם המטרה טובה.

אז, אם תהיתם, זה קורה לכולן. כנראה יותר מפעם אחת. מי שלא הרגילה עצמה לשמור על הגבולות של עצמה ולא לשתף פעולה עם זרים מתוך אמונה באדם באשר הוא- תיפגע יותר (נגיד אני, שמתוך חביבות טבעית לא מנפנפת אנשים בקלות). צרת רבים היא לפעמים חצי נחמה (בשאר הזמן היא מתפקדת כסמן לתחלואי הדור).

יש עוד כמה הערות שוליים לעניין- הראשונה- כנראה שכמעט אין טעם לפנות לאף אחד. בעיקר לא לאוניברסיטאות. השניה- צריך, עם כל הצער שבדבר, ללמד בנות בכל מסגרת שהיא (אולי חוץ מהגן) על שמירה על הגבולות של עצמן ואסרטיביות. השלישית- יש להיות ביקורתיים בנוגע לתפקידים של נשים וגברים בתרבות פופולרית, שמופנמים בקלות רבה מדי. בפרט יש לחשוב באופן ביקורתי על התפקיד הגברי של "להתחיל" והתפקיד הנשי של "שיתחילו איתך". לא ככה?

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה זכרונות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על הערות על דברים ידועים

  1. יוליה הגיב:

    אני איתך.
    בחינת הטעם בפנייה, לדעתי יש טעם אם מדובר בארוע שחוזר על עצמו. נראה לי שאז אפשר להוכיח ומידת ההטרדה קטנה אם מעלים את רמת החומרה/העונש הצפוי.

    נראה לי שאחת מהחלקים הקשים הוא תחושת האשמה על חוסר שמירת גבולות של עצמי, על העדר אסרטיביות ועל חוסר האונים. נראה לי לכן זה נושא שנדוש כל כך הרבה. צריך קבוצת תמיכה – כדי להקל על תחושת הדפיקות (הלא מוצדקת!).

    אני מרגישה צורך לוודא שאני האדם השפוי, ושזה הגיוני לגמרי לצפות מאנשים להיות הגונים ונחמדים, ולהתייחס אליהם ככאלה, אלא אם כן הם הוכיחו אחרת.

  2. efyska הגיב:

    אני לא מסכימה איתך. גם הטרדונת, קטנה, לכאורה, באמת שלא בכוונה, כשהיא מתקבלת בשתיקה, היא מתקבלת בהבנה. אף אחד לא מוחה, אפשר להמשיך.
    אם את רק יכולה (לפעמים את עלולה לפחד . להשתתק . לקפוא במקום), תפסיקי מיד את ההטרדה, תתלונני, תוקיעי את המטריד בריש גלי.
    אנחנו כולנו צריכות וצריכים להאבק בפגע הזה. אין סיבה לוותר.
    ויש תמיכה – בכל מקום עבודה במשאבי אנוש, בכל אוניברסיטה יש צוות שמתמחה בנושא.
    לפרטים – 1202 מכל טלפון וגם באינטרנט http://www.1202.org.il/

    וגם כשאת כותבת בבלוג את יכולה לקבל תמיכה. תמיד.
    (יש לך גם את המייל שלי, אם את צריכה)

  3. אפרת הגיב:

    תודה רבה על הדאגה. אני כותבת בעיקר מתוך זכרונות ושיחות עם חברות ולא מתוך משהו שקורה עכשיו.
    אולי לא נכון מצידי לדכא נשים שרוצות להתלונן, אבל זה הנסיון שלי. אולי נפלתי במקרה על קבוצה לא מייצגת של מקרים וחשבתי שכך הם פני הדברים.
    העניין שרציתי לדבר עליו הוא הצורך בדיבור נקי על התופעה. לא כעזרה ראשונה לבחורה בצרה ולא תוך כדי כניסה לפרטים אישיים. סתם להכיר בעובדה המזעזעת שזה קורה לכולן ולחשוב מה החלק שלנו בזה.

  4. יוליה הגיב:

    החלק שלנו בזה? ללמד את הבנים שלנו להתנהג אחרת.

    יש כל מיני סוגים של הטרדות, וחלק גדול מהן בכלל בכלל לא קשור להתנהגות של הבחורות. קורה גם לבנות שאין שום ספק שיש להן גבולות מוגדרים מאוד. כמו שאמרת – זה קורה לכולן. אני לא מרגישה שיש למישהי את יכולת למנוע הטרדה חד פעמית. אין עדיין זמן להפגין את כל האסרטיביות.
    נראה לי שחלק גדול ממה שצריך לעשות, הוא להבין שהטרדה לא נובעת ממני, ולא אני גרמתי לה בהתנהגות שלי וזכותי המלאה לדרוש שהיא תפסיק. לא משנה איך זה יראה מהצד. ולכן המשפט של "החלק שלנו בזה" כצורת האשמה עצמית הוא קצת בעייתי. אולי צורת הגשה שונה של המשפט 🙂

    נראה לי שאני מבינה למה את מתכוונת בדיבור נקי. אם מתארים בצורה מפורטת מדי מה קרה ואיך, מרגישים ששוב פולשים לתחום האישי.

  5. נדב פרץ הגיב:

    אני חושב שהדבר החשוב בתחום ההטרדות המיניות הוא להעלות אותן למודעות של הגברים.
    בפעם הראשונה שהבנתי למה כל המשאיות צופרות כשאני הולך עם חברה שלי (היום אשתי) בכביש ראשי – הייתי בשוק. לא העליתי על הדעת שהטרדה מינית זה משהו שיכול לקרות לכל אישה, בכל יום, סתם באמצע הרחוב.
    גם היום, כשאני מתעסק בנושאים של פמיניזם, ואני מכיר את כל הנתונים על היקף התופעה – עדיין קשה לי להאמין שזה אמיתי ושזה אשכרה קורה לנשים שאני מכיר.

  6. אפרת הגיב:

    יולי- כשאמרתי החלק שלנו לא התכוונתי לאשמת הקורבן אלא לחלק שלנו כחברה. באותה צורה שבה אני לוקחת אשמה קולקטיבית על כך שבחברה יש רציחות וגזל.

    נדב- נכון שגברים מודעים להיקף התופעה פחות מנשים ויש סיכוי שאתה עדיין לא יודע חצי מזה. הבעיה, בעיני, שהדרישות שלי מהשיח הציבורי הן לא לכלול שום תיאור קונקרטי ואז אני צריכה שאנשים יאמינו לי כשאני אומרת "הרבה" ו"חוצפה", ועוד מילים לא צבעוניות ומשעממות שכאלה.

  7. שיר-דמע הגיב:

    יש לי קושי להסכים עם חלק ניכר ממה שאת אומרת, מסיבות די ביזאריות במובנים מסוימים.

    בדיונים על הטרדות מיניות אני תמיד מרגישה לא בנוח להיות העוף המוזר – זו שלא הטרידו אותה אף פעם. מה שמקשה עליי להזדהות עם האמירה שלך "זה קורה לכולן", למרות שבאופן עקרוני אני מסכימה איתה. נדב ניסח את זה טוב יותר: "זה יכול לקרות לכולן".

    אשר לשאלה "למה לא הטרידו אותי אף פעם" יש לה כמה תשובות אפשריות. למשל שאני ממש לא מושכת ולכן אף גבר לא חשב להטריד אותי. למשל שאני משדרת סגירות, קוצניות, קרירות, איך שתקראו לזה (בהיבט החיובי אפשר אולי לקרוא לזה "אסרטיביות", אילולא הייתי כל כך לא-אסרטיבית בכל תחום אחר), ולכן אף גבר לא חושב להטריד אותי. או אולי למשל שיש דברים שנשים אחרות יגדירו כהטרדה ואני לא, כי אולי סף הרגישות שלי אחר, גבוה יותר (בחיי, אני קיבוצניקית, גדלתי במקלחות משותפות וישנתי עם בנים באותו חדר. כנראה שהסטנדרטים שלי שונים).

    ובגלל האופציה האחרונה אני לא מסכימה איתך שצריך להשאיר את הדיבור על הטרדה מינית ברמה של כותרות, ברמה של "כל מה שאת צריכה לדעת זה שלכל אחת זה יכול לקרות". כי אנשים – גם נשים וגם גברים – צריכים לדעת מה זה הטרדה מינית. כי זה מושג חמקמק ולא ברור. כי מה שלאישה אחת הוא הטרדה מינית לאחרת הוא לא, ולכן גם הגבר לא תמיד יכול לדעת מה מותר ומה אסור. ולכן צריך לדבר על זה גם בפרטים. צריך לקיים דיון ציבורי בשאלה מה מותר ומה אסור. צריך לקיים דיון ציבורי שאומר שבכל רגע שאת מרגישה לא בנוח – את צריכה להגיד "מספיק". כי עצם זה שאת מרגישה לא בנוח זה מספיק. ולתת דוגמאות קונקטריות. כדי שגברים יבינו שיש משפטים שלאחת זה בסדר להגיד ולאחרת לא. ושלכן צריך לפעול מתוך רגישות להבדלים בין אחת לשניה, בין אחד לשני.
    עד כאן שתי הלירות שלי.

  8. efyska הגיב:

    אני מסכימה איתך שנכון לעשות דיון בנושא, מעבר לרמה האישית וברמת העזרה הראשונה. ראוי לעשות דיבור בנושא, בהקשר ציבורי. הסטטיסטיקה מראה שכל בחורה בשלב זה או אחר של חייה תעבור הטרדה מינית כלשהי. בעיני הסטטיסטיקה הזו מטרידה ואולי אפשר לצמצם אותה באמצעות חינוך ומודעות. לא פעם המטרידים לא יודעים שהם מטרידים והמוטרדות לא יודעות מה לעשות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s