אפרת המדבירה האמיצה, פרק 823

אזהרה: כל מי שג'וקים הם לא כוס התה שלו יכול לדלג על הפוסט הזה. שלא לדבר על כל מי שג'וקים אינם בכוס התה שלו ממש.

דימוי נהדר. בטח מאות קוראים מצמורמרים רוצים להרביץ לי עכשיו רק בגלל שהזכרתי את המילה ג'וקים, אפילו בלי ההקשר הלא נעים לכוס תה. הם היו מעדיפים שאדבר על גיר חורק על לוח או על ציפורן שחורצת לה שביל בסיד של הקיר מאשר על ג'וקים. הו- הנה עשיתי זאת שוב. ג'וקים. למזלי אין לי מאות קוראים, ובטח את רובם אני אנצח במכות (אני מתה על התפארות תיאורטית. למעשה, אם היתה אליפות הארץ בהתפארות תיאורטית בטח הייתי מנצחת) כך שהכל בסדר. עניין מוזר, הצמרמורות האלה. צריך לרדת לעומקן פעם. למה בכל פעם שאני אומרת ג'וקים נהיית לי צמרמורת מוזרה? הם בסך הכל חיות, שלפעמים הן מתות, ולפעמים זה במטבח שלי ללא בעל אמיץ באופק ובשעה של בישולים דוחקים כך שאין ברירה אלא ללחום בהם בעוז. נראה לכם שאם אני אדבר על זה הצמרמורת תעבור?
בפרקים הקודמים תהיתי למה הג'וקים בכלל מגיעים אלי הביתה: הרי הם לא אוכלים ולא עוקצים, והעליתי השערה שהם אולי מחפשים חדרי כינוסים באווירה ייחודית. כמו כן, חלקתי איתכם את התובנה כי הדברה לא מחסלת את הג'וקים אלא מחלקת אותם מחדש בבניין בצורה פחות שוויונית כשאלו שבורחים לך מהדירה מתחלקים בין שאר השכנים.

היום השתכנעתי שאם מעמידים פנים שלא ראיתי כלום זה לא אומר שהכל יפתר מעצמו. חבל שיש גבול ליכולת שלי לעבוד על עצמי, ככה הייתי יכולה להיות הרבה יותר עצלנית. שינסתי מותניים ויצאתי לקרב, גוזרת בכך על השכנים תוספת נטל של אורחים לא רצויים שמחפשים חדרי כינוסים וייתפשרו על אווירה קצת פחות אינטימית בשל המרחבים שנגזלו מהם כשהבית שלי רוסס. להפתעתי, חל מפנה בפילוסופית ההדברה שלי. פעם הייתי נוהגת לטאטא חרקים בעדינות החוצה, או לזרוק אותם מבעד לחלון. הייתי מרצה לכל מי שהסכים לשמוע שהריגת החרקים לא פותרת את הבעיה כי אם הרגת חרק נשארת עם חרק מת שלפעמים הוא יותר מגעיל מחרק חי. אני עדין מסכימה עם זה חלקית, אבל אני נוטה להתפשר כשמדובר על קטילת החרק בשלמותו. אז ריססתי. בתעצומות נפש גם ניקיתי אחר כך. פשוט הגעתי למסקנה שכשהם מתים הם בורחים פחות מהר. לא יודעת מה קרה לי. כשהייתי קטנה הייתי עובדת בניקיון ודברים כאלה לא הפריעו לי בכלל. נהייתי רגישה עם השנים. אולי בגלל שזה הבית שלי אז אני מרגישה שהם פלשו למקומות פרטיים שלי וחלק מהצמרמורת היא על זה.

אני מקווה שבכך סיימתי את יחסי עם היצורים הנאלחים. לפחות עד הקיץ הבא. ואז אני כבר אדע מה לעשות, ואדע לעשות את זה על תחילת הקיץ.

אני מנצלת את השורה האחרונה כדי להתנצל בפני מי שחשב שהוא יוכל לעמוד בפוסט על ג'וקים וטעה, ולהזכיר שהזהרתי אתכם מראש אז לא רק אני אשמה.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אפרת המדבירה האמיצה, פרק 823

  1. חתול הגיב:

    ג'וקים זה סבבה, רק אל תזכירי ציפורן על קיר. |צמרמורת|

  2. בעז הגיב:

    אין, אין על הנעל בית שלי (יש רק מתחת).
    http://tsabar.no-ip.org/blog/?p=464
    ג'וקים בכוס תה דווקא נשמע טוב, אבל זה לא כשר. עדיף שערה בכוס תה.

  3. אביגיל הגיב:

    ואם בדברים מגעילים עסקינן, חברתי הטובה מ' ישבה באיזה באר ושתתה מסיבה בלתי מוסברת- קפה (למי שלא בקיא לרוב בבארים שותים דברים אחרים)ובעודה שותה את השלוק האחרון בלגימה גדולה-
    כן,כן! זה קשור לפוסט הנוכחי. קרנצ'י. גדול.
    מקק ביביים.
    בעודה מנסה להתגבר על ההלם ולנסות לשלוט על הדחף להקיא לעיני כל, חבריה ניסו לדחוף אותה להתלונן למלצרית.
    הם התלוננו (הגנים של "לא נעים", ,אני מכירה את הבעלים" היו חזקים מתחושות הגועל)המלצרית הציעה קפה אחר.
    כן.
    עוד קפה, הפעם עם מנת מכרסמים במקום שרצים כהפתעה בתחתית.
    בקיצור לא עלינו.
    וסליחה על הצמרור, אפרת התחילה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s