דברים שלמדתי בגן (1)

רשמים מתקופה קצרה של עבודה והתבוננות בגן ילדים.
הדבר שהכי אהבתי בגן היא האצילות. כללי הנימוס שם שולטים. משפט כמו "אבל זה לא היה לו נעים" הוא ביטוי שגור על כל פה, ומוסכם על כולם שטוב להיות חברים טובים. וגם מדברים על זה כל היום. לומדים איך לעבוד בשיתוף פעולה ואיך להתגבר על הכעס או לסלוח. זו פשוט סדנת נימוסים והליכות שנמשכת יום שלם. ואני שוחה חופשי בנימוסים והליכות.

הגן הוא סוג של "המופע של טרומן" שלא משודר בשום מקום. הגננת דואגת לכך שהילדים יסתובבו בעולם סגור ומוגן ובכל פעם שהם אפילו חושבים לצאת מן המעגל המתוכנן מראש של התנהגויות צפויות (למשל- לרצות לחזור הביתה עכשיו, למשל- להפסיק להיות חבר של הבנות) הגננת אוספת אותם, מורחת אותם בשקר כלשהו (גם אני רעבה אבל אני מתאפקת עד ארוחת הצהרים, או- הנה ציפור!!!) ומחזירה אותם לתלם.

בגלל שהילדים כפופים למערך שלם של חוקי נימוס מוגדרים ומנוסחים הרבה יותר קל לעבוד איתם. הילדים יודעים בעצמם שאסור להוציא משחק שהבאת מהבית אלא אם כן אתה משתף את כולם, ושאסור לכבד בממתקים ילדים אחרים כי אי אפשר לשתף את כולם ומי שלא קיבל יהיה עצוב. הם יודעים את זה יותר טוב ממני, האורחת. הגננת שלהם השכילה ליצור סביבה שכולם מרגישים בה מוגנים ולכן גם משתתפים בהגנה עליה.

לא כל גננת מסוגלת ליצור סביבה כזו עבור הילדים. התמזל מזלי לעבוד עם גננת מדהימה שיצרה אמון מאוד חזק בינה לבין הילדים. הם מאמינים שכל ההנחיות להתנהגות שיש בגן הן לטובתם ומבינים את ההיגיון שיש ברובן. חוץ מזה, הם מעריכים אותה כמי שיכולה למצוא פתרונות אלגנטיים לבעיות שמטרידות אותם, פתרונות הוגנים, שכוללים הרבה פשרות, הרבה חשיבה מחוץ למסגרת והרבה חיזוקים חברתיים ואישיים.

יש עוד פן של אצילות שבגן שמתגלה בהתנהגות של הגננת- הגננת היא כמו מארחת במסיבה, או משהו כזה. היא דואגת שלכולם יהיה נוח ולכולם יהיה עם מי לדבר ומה לעשות. היא לא עושה מעצמה עניין אלא מנסה לגרום לדברים לעבוד בלעדיה. היא רגישה מאוד לצרכים ולמצבי הרוח של כל הילדים. זה ממש מזכיר ישיבה על כוס תה בסלון, שזה, אם לא שמתם לב עד עכשיו, אחד הדברים האהובים עלי. לדאוג שלכולם יש מה לאכול ולשתות ואם הנעליים שלהם לוחצות אז לשים לב ולהציע נעלי בית ששמרתי לי פה במקרה לכל מצב שלא יהיה.

הפגישה עם הגן הובילה אותי לחשוב על עבודה בגן, אבל יכול להיות שהגננת שעבדתי איתה כל כך מוכשרת שזה גורם לדברים להיראות יפים יותר ממה שהם באמת, ופחות מורכבים. ייתכן שיותר יתאים לי להיות מורה ביסודי או משהו כזה- משהו שגם לא חשבתי עליו קודם.

הנושא שהיה לי הכי קשה בגן הוא ההתערבות המתמדת בריבים ומחלוקות. הגננת היא סוג של שלמה המלך שמפליא במשפטיו, מבטו חופש כל חדרי בטן והיא יודעת איך לגזור את הדין בלי לפגוע באף אחד מהצדדים. חייבים להתערב. זה חלק מהחינוך להשתלבות בחברה וליצירת חברת ילדים נעימה. אני פשוט ממש גרועה בזה כי כל החיים ברחתי מעימותים.

למדתי בגן שהיכולת לזהות מה אנשים צריכים ברגישות קיצונית וליצור סביבה נעימה ונימוסית היא יכולת שיש אנשים שמשתמשים בה במקום העבודה שלהם ככלי עבודה עיקרי ולא רק תוספת קטנה לסוכריות שעל הקרם של העוגה.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, אמנות, סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s