אתמול ארגנו מאחרי הבית שלי הופעה של הילדים האלה שתמיד סוחבים מזרנים ישנים מהזבל אל הדשא ומתאמנים עליהם בקפיצות. הופעה מדהימה. היו שם המון חברים מהשכונה שהתקבצו להיות הצופים, מצחיק אחד עם חוש תיאטרלי היה הכרוז ("קבלו את…" ) וכל מיני עוברים ושבים הצטרפו.
המון אנשים עמדו בשולי הדשא. ליד המתקנים נערמו להם במבנה מסובך בערך 8 מזרוני קפיצים ישנים שנגררו מהזבל, והילדים קפצו. הם לקחו תנופה ארוכה והתהפכו באוויר מעל המזרון. הם רצו עד לסולם שמוביל למגלשה, טיפסו עליו, כאילו הם הולכים על הקיר, והתהפכו אחורה. הם קפצו מהמזרון לדשא תוך כדי היפוך מסובך באוויר. הם קפצו כמה פעמים על המזרון כדי לקחת תנופה, והתגלגלו באוויר- אחורה, קדימה, התהפכו באוויר עם רגלים ישרות או תוך כדי אחיזת הקרסול עם היד. הם קפצו מהקורה של הנדנדות, בדיוק כמו הקופצים למים באולימפיאדות, תוך שהם מכריזים "בורג כפול" או משהו כזה, וכמעט תמיד נפלו על הרגלים בסוף.
מזל שאף אחד לא אמר להם שזה מסוכן- שאפשר ליפול, או לנחות על קפיץ בולט מתוך המזרון- כי זה היה יפה. והגיע הזמן כבר להופעה כזו. גן השעשועים שלנו מלא במזרונים כל הזמן, ראינו אותם מתאמנים ומתאמנים, משחקים וקופצים כבר המון זמן. הגיע הזמן שהם ידגימו באופן מסודר את כל הדברים הנפלאים שהם יודעים לעשות וגם שיקבלו הכרה והערכה שכונתית למקצועיות ולרצינות של העיסוק הזה שלהם.
מדהים איך הופכים את החסרון ליתרון- גן השעשועים חצי הרוס והילדים משחקים המון בדברים מתוך הזבל, אבל אם מסתכלים על זה אחרת, אולי אם גן השעשועים היה שלם והזבל זבל והקפיצים מסוכנים לא היינו רואים כזו הופעה יפה. כל הכבוד לילדים (שאני לא יודעת את שמם) ולמי שארגן.
במקום תה 