על ראיון העבודה הגרוע בחיי ועל אסימון שנפל מאוחר מדי.
לרגל חיפושי העבודה שלי אני נזכרת בראיון העבודה הגרוע בחיי. חשבתי להיות מדריכה בקורסים של ההכנה לפסיכומטרי. האמת, מעולם לא עברתי קורס כזה בעצמי. מגיל 9 הייתי פותרת שאלוני פסיכומטרי להנאתי ובזמן השירות הלאומי למדתי במשך שבוע אחד, כל יום שעתיים בצהריים, בין מטלות הבוקר למשימות הערב. בגלל החיבה שלי לשאלוני פסיכומטרי חשבתי שיתאים לי ללמד את זה. גם הציון שלי לא היה רע- 735.
למעשה, זה לא היה ראיון עבודה. היום כבר לא עושים כל כך הרבה ראיונות. זו היתה סדנת מיונים- גירסת שנות האלפיים למרתפי העינויים של סדום ועמורה. דוחסים אותך ללו"ז פוגשים פוגשים עם עוד כמה חברה שאת שונאת מראש- כי הם מתחרים איתך על אותה משרה בדיוק, ובוחנים כמה יפה אפשר לזייף עבודת צוות ופרגון בזמן שכל מה שעובר לכם בראש זה "הלוואי ייגמר לך המרקר באמצע הציור של העץ [כאן מכניסים קללה]".
ביקשו ממני ללמד משהו את כולם. לימדתי. הפרטים לא חשובים. באיחור, כפי שכבר אפשר ללמוד משורת הפתיחה של הפוסט, נפל לי האסימון: הם לא באמת רוצים אנשים נחמדים ואיכפתיים שיודעים ללמד. הם רוצים כרישי מכירות, או- תותחי שיווק, או שם טיפשי ודומה לזה שקשה להאמין איך ילד מעל גיל 13 ירשה למישהו לקרוא לו ככה (דמיינו לעצמכם, לצורך העניין, מישהו מעל גיל 13 אומר: 'שלום, אני משה ואני כריש שיווק' בשיא הרצינות. זה פשוט לא עובד. ובאשר לבנות- קשה לי לדמיין בחורה, בכל גיל, אומרת 'אני תותחית מכירות' בלי להתפקע מצחוק).
הקורס הספציפי ההוא עבד ככה: חצי מהקורס הוקדש ללימודים, וזה לא היה החצי החשוב. החצי השני של הקורס, שהיה מעורבב ללא הפרד בראשון, נועד לגרום לאנשים להרגיש שהם נמצאים בקורס הכי טוב בעולם. הקירות מלאים בסטטיסטיקות מאירות עיניים מסודרות בגרפים ובטבלאות המספרות על הישגיהם המזהירים של תלמידי הקורס בעבר, על סיכויי הקבלה הגבוהים שלהם לכל מקצוע שהוא ועל האפשרות לעשות קורס נוסף במחיר מוזל אם הציון לא מספיק טוב.
נראה לי שפשוט לא התאמתי למראה הייצוגי של מצליחנות מזגנים קרה שאופפת את מורי הקורסים שלהם. חצי מהקורס מוקדש ליצירת תדמית כאילו זה קורס טוב וכדאי לחבריהם ולהם להירשם לעוד כמה כמותו. המדריכים היו דוגמני הדרכה במקום מדריכים ממש.
במקום תה 
לא נורא, אנשים טובים באמת מגיעים למקומות ראויים יותר.
זו אמירה על מצב השוק, לא עלי. על זה שיותר ויותר מקצועות נזקקים להופעה ייצוגית שמוכרת טוב ולא לאיכות.
בדיוק חשבתי על זה שיותר ויותר מאיתנו הופכים למוכרים. נסי לקבל שירות מבזק בלי שאיש התמיכה-הטכנית-ולא-מכירה-בכלל ידחף לך איזה נתב חדש. גם רופא השיניים שלי עסוק חצי מהזמן במכירה של עוד טיפולים. והוא אפילו לא עובד באופן פרטי, אלא דרך שירותי בריאות כללית, אבל מן הסתם הם שטפו לו את המוח היטב. :-\
אולי כדאי להכניס את זה במקצועות הליבה, או לפחות לעשות בגרות 3 יחידות חובה.
האמת שאני בעד לנחיל בנושא הזה דיקטטורה לא נאורה ולאסור פרסום כל סוג שהוא. בעיקר במרחב הציבורי: שלטי חוצות, גינגלים (בתחנות רדיו אזוריות), צנורות מדיפי ריחות שמפו וכו'. ללכת ברחוב נקי!!!!
(אני עכשיו במנת יתר של פרסומות, כל יותר אני עוברת את הטיימסקוור וזה מאוד מאוד מאוד מאוד מתיש. הרבה יותר מדי אינפורמציה בשביל ראש קטן אחד)
וגם לפני כל פרסומות לשאול האם אתה מעוניין. כמו במבצעים של הסופר. נניח איש התמיכה בבנק במקום להגיד אני רואה שיש לך מעט/הרבה כסף בחשבון, אולי תרצה הלוואה (שיהיה לך הרבה/שאם יש לך הרבה אתה בטח רוצה עוד יותר) ישאל: אתה מעוניין במבצעים? ואז אני אוכל להגיד בנחת לא תודה, במקום לנסות להסביר לפקידה בעלת כישורים/יושר אינטילקטואלי (וואו איזו מילה ארוכה) מפוקפק, שאין כזה דבר שהלוואה משתלמת יותר מלשבור תוכנית חסכון.
אני חושבת שבתור אמא את במקום לנסות להטמיע בהם את הסמכות ההורית הטבעית – יכולה להתאמן טוב על שיווק: אוכל בריא/הליכה למיטה בשעה סבירה/התנהגות נאותה כלשהי.
(ציון מרשים. לא חושב שהייתי מגיע לאזור בלי להתכונן היטב.)
אכן, זהו עולמנו, עולם של פרסום במקום עולם של תוכן. בעצם היום קוראים לזה תוכן שיווקי. עצוב.
זה מזכיר לי את הפעם שאבא שלי התעצבן על מכוני הפסיכומטרי ואיים לבטל אותו, היה מדהים איך הם קפצו לדום ברגע שנוצר כזה איום.
את כמובן צודקת, זה הכל ענין של מכירות ואת באמת לא מתאימה לתפקיד הזה (זאת הייתה מחמאה כמובן).
זהו אכן מצב השוק כולו. לא משנה כבר במה את עוסקת- את נזקקת לכישוריי השיווק. לא חושבת שניתן להילחם או למרוד כנגד זה, אלא להצטרף – כמובן עם הגבולות שלך.
אויש, אין לך מושג כמה טוב עשית לאגו שלי עם הפוסט הזה.
ואני חשבתי שלא קיבלו אותי להיות מדריכת פסיכומטרי (בשני מכונים שונים!) סתם בגלל שאני לא מדריכה טובה. לרגע לא העליתי בדעתי שאני צריכה להיות גם אשת מכירות.
שיר-דמע- נראה לי שגם להיות עורכת דין זה בסדר, כך שאין לך מה להיעצב על קריירת ההדרכה האבודה.
אין מה להיות עצובים – המציאות תמיד מפותלת ומלאה באתגרים כל שצריך זה את האומץ לדעת מתי לוותר ומתי להמשיך הלאה ואיך…