עכשיו תחשוב אחרת

אפרת נפגשת עם קיבוצאים*.

ביום ראשון היה מפגש בין הלומדים בבית המדרש של השכבה הבוגרת בקיבוץ נערן (אני מקווה שכך קוראים לבית המדרש הזה) לבין הלומדים בבית המדרש שלי. למדתי הרבה על החיים השיתופיים (לא בטוח שקלטתי את הדברים בצורה מדויקת. זו ההתרשמות שלי).

אף פעם לא הבנתי ממש את הקיבוץ. הצטרפות לקיבוץ נראתה לי כאופציה לוותר לעצמך על האחריות שבאה עם העצמאות הכלכלית. במפגש הבנתי ערך חשוב שעומד בבסיס החיים היומיומיים בקיבוץ- השיחה. השיחה תמיד נראתה לי ערך חשוב אבל בעקבות המפגש הבנתי שאפשר לשכלל הרבה יותר את אופני השיח ולהשקיע בעניין יותר משחשבתי באמצעות בניית מסגרות תומכות מתאימות וגם ששיחה שוטפת היא אמצעי מאוד חשוב להיפתח לאחריות כלפי החברה והעולם. המכשול ששמים לעצמם חברי קיבוצים בדמות ניהול משותף מחייב כל אחד מהם לתת דין וחשבון לחבריו, אבל קודם כל לעצמו, בדבר סדרי העדיפויות שלו וההנמקות שלהם. אחד החברים תאר את התחושה המוכרת של הרצון להשתבלל בבית- מרגע שיש משפחה ויש ילדים נוצרת משיכה חזקה לכיוון הבית, להתברגנות, להתמסדות. הבחירה להיפגש בכל כך הרבה מסגרות גורמת לאדם להתבונן בפניהם של אחרים ולצאת מקיבעון הבית שבו הוא נתון.

אם הבנתי נכון- אנשי נערן נפגשים פעם בשבוע באסיפה כללית של כל הנערנים, פעם בשבוע באסיפה קטנה של קבוצת השתייכות מצומצמת בתוך הקיבוץ הגדול ועוד פעם בשבוע בבית מדרש המייצר שיח פנימי בתוך שכבות הגיל השונות בקיבוץ. הם פשוט מדברים המון, ואני אומרת את זה במובן החיובי ביותר של המילה. מדהים כמה הם משקיעים בלהיות מודעים לחיים של עצמם ולדרך בה בחרו. הרבה שנים ראיתי בתנועות בוגרים של תנועות הנוער מעשה פיטר פני נואש, מלחמה כנגד הזמן, כנגד ההשתלבות בחברה נורמטיבית, נסיון למשוך את הילדות. אחרי המפגש הזה הבנתי שהם מנסים להמשיך דווקא את המרכיב הנאצל ביותר של קומונה של תנועת נוער או גרעין- את השאיפה לשיח מתמיד. השאיפה לשיח מתמיד היא בעצם גם השאיפה לחיים- חיים הם המפגש- לצאת מהסרט של עצמך, הסרט אותו את מקרינה לעצמך בראש ברגעי בדידות, האמיתות העבשות שניסחת לעצמך ואת חוזרת עליהן שוב ושוב באזני עצמך לצאת אל עבר לימוד חדש, הפתעה מהחיים האמיתיים שבהרבה מקרים שונים מאוד מאיך שדמיינת לעצמך. הזכרונות הטובים ביותר שלי מגרעינים שהייתי חברה בהם בילדותי הם זכרונות של מפגש אינטנסיבי (יש לכם שנה להציל את העולם. צאו לדרך!) ושיחה. הצורך לתרגם ממחשבה לדיבור במעגלים השונים יוצר הכרח לחשוב אחרת, לחשוב שוב ולהתבונן בהקשרים השונים של המחשבה שמובעת החוצה. המסגרת המלאכותית לא נותנת למחשבה לקפוא על שמריה.

המפגש בסופו של דבר גם מביא למעשה. מפגש הוא חממה ליוזמות חברתיות. כל הפרוייקטים החברתיים שהייתי מעורבת בהם התעצבו תוך כדי מפגש עם חברים. אני חושבת על מקרים בהם הרגשתי מגוייסת למטרה- לעשייה פוליטית, להקמת פרוייקט חברתי או השתתפות בו- חצי מהמעשה היה המפגש עם חברים והעיבוד של המעשה בשטח לתוך החיים שלנו. נתינת משמעות בהקשר של ההשתייכות הקבוצתית שלי. הפרוייקט לא עמד לכשלעצמו- זה היה ההגשמה של הערכים הקבוצתיים של קבוצת השייכות שלי, עמידה על שלי אל מול קבוצת השייכות שלי או סתם משהו שברור לכל החבר'ה שחובה לעשות, כל אחד בנפרד. או במילים פשוטות יותר- כששני אנשים מתקבצים לרטון בצוותא יש סיכוי גבוה יותר שהאפשרות לבצע פעולה בנידון תיבחן.

בחזרה לחיים שלי- המסקנה היא שאני צריכה לשוחח עם אנשים הרבה יותר. מתנדבים שנתתי להם את הטלפון שלי מוזמנים להרים צלצול..

*איזו מילה יותר יפה:קיבוצאים או קיבוצניקים? כי די נמאס לי מהמילה קיבוצניקים. היא תמיד מתנגנת לי בראש עם צ' רפה ומעלה ניחוחות של חציר ורפת.