מה אני קוראת (13)

קראתי ספר בשם "מסע בשביל הלב" שכתב דוד זלר. הספר הוא אוטוביוגרפי ומתמקד במפגשים עם אנשים מעניינים ובמה שהסופר קיבל מהם. ספר מקסים, כתוב בהמון ענווה, מעניין מאוד. הספר מתאר את מסלול ההתפתחות וההתחבטות הרוחנית והמקצועית שזלר עבר במשך חייו. הוא מספר על ילדות בבית של פסיכולוגים שהאמינו כי הפסיכולוגיה היא הכל וכיוונו אותו להתבוננות בנפש, על חיפוש שהתחיל בשנות השישים באוניברסיטאות של ארצות הברית והמשיך על הציר של ישראל- הודו- ארצות הברית תוך מפגש עם אנשים בעלי שיעור קומה בתחום הדת והאמונה, האמנות והפסיכולוגיה.

במבנה שלו, הספר מזכיר ספרי ניו אייג' בסגנון "אל תשאלו מה למדתי בהודו וכמה מואר אני עכשיו", אבל הוא בוגר בהרבה ויותר מורכב. המורכבות שלו באה לידי ביטוי קודם כל בפרספקטיבה-  הספר מספר על תהליך של ארבעים שנה שלא עוצר לרגע. זה לא מהפך פתאומי ושטחי אלא דרך חיים. במהלך הספר הוא מתאר שיחה עם איש אקדמיה ממוצא סיני שמסביר לו שעדיף לכתוב ספר אחרי גיל שישים כי אם אתה מוציא ספר בגיל ארבעים, עובר תהפוכות עד גיל שישים ומוציא ספר שלם יותר, אנשים כבר יזהו אותך לפי הספר הראשון ויחשבו שהם מכירים כבר את מה שיש לך להגיד. לקרוא בספר זה גם קצת כמו להקשיב למה שיש לסבים שלנו להגיד על סיפור החיים שלהם- נוצר מפגש עם חתיכת היסטוריה.

אהבתי את זה שלמרות שהסופר חזר בתשובה וחקר דתות שונות תוך התנסות, הוא לא מכליל את התובנות שלו על כל העולם ומציג את הדברים כתהליך שהוא, אישית, היה צריך לעבור. מן הספר עולה שלכל אחד יש את הדרך שלו למציאת משמעות לחיים ואין ניסיון להכתיב דרך מסויימת. הענווה הזו גם עזרה לזלר במהלך חייו כשהוא הקפיד להישאר פתוח ללימוד מכל אדם שהוא פגש בדרך.

הענווה גם הובילה אותו לכתוב ספר שלם על קבלה. פגישות עם אנשים ומה שהוא למד מהם. לא הרצאות שלו, או הטפות או מוסר השכל. היצירה שלו כמעט לא מופיעה, למעט הפעמים שהוא ראה זכות גדולה באפשרות שנתנו לו להביא משלו. יותר מששיבח את עצמו על הנתינה שיבח את האחרים והיה מופתע מנכונותם לקבל.

הדבר שהכי משך אותי בסיפור החיים של זלר הוא האומץ- הוא זורק את עצמו למקומות שהוא לא יודע מה יצא לו מהם אבל מוכן לנסות כי יש לו תחושה טובה לגביהם, מעיז לבקש מכל מיני אנשים דגולים ללמד אותו, למרות שהם לא מכירים אותו בכלל וחושב מחוץ לגבולות הרגילים של המערכת, אפילו אם המקום שלו בתוך המערכת נוח והשינוי שהוא מציע עלול לערער את מעמדו ומקומו. זו תכונה שאני מרגישה שחסרה לי- אומץ. אני מקווה שארכוש אותה לכשאגדל.

הספר הוא בהוצאה פרטית, ואין לי מושג אם הוא נפוץ או קיים בספריה הקרובה למקום מגוריכם. אני אישית גנבתי אותו לבעלי שלקח אותו מההורים שלי ויש לי תחושה חזקה שהם לקחו אותו מההורים שלהם (למרות שהספר די חדש, זה לא ספר עתיק). אם אתם נתקלים בו במקרה אל תיבהלו מהעטיפה הדתית- משהו כי הסיפור בפנים ממש יפה.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s