להתידד עם העוף

(אזהרה: פוסט זה אינו מיועד לצמחונים)

בדיוק סיימתי לפרק חזה עוף לשניצלים. עבודה קשה מאוד. זה היה החלק האחרון של עופות שקנינו לא מזמן, פרקתי אותם לכל שאר המנות של העוף והקפאתי. הכנתי מהם כבר עוף בתנור וגם מרק עוף, בהזדמנויות שונות. בזמן שעסקתי במלאכה חשבתי לעצמי אם הייתי מעדיפה לקנות עוף חתוך מראש והגעתי למסקנה שלא.

הסיבה הראשונה להעדפה של עוף שלם היא הסיבה הפרקטית יותר: אני רוצה לדעת לעשות את זה, ובשביל זה אני צריכה אימונים. במהלך השנים האחרונות, ככל שאני צוברת יותר ניסיון בבישול זה הופך לקל יותר. אני כבר מרגישה הרבה יותר בטחון, יודעת מה אני עושה: איזה חלק של העוף שייך לאן ולמה אמא שלי התכוונה כשהיא אמרה: קצת מלח, קצת פלפל. אני לא חושבת הרבה בזמן העבודה, לא שוכחת שום שלב בהכנה ואפילו מצליחה לשנות את סדר הפעולות ולהכין בו זמנית מאכלים שונים.

אף פעם לא הייתי אלופה בשום דבר. כמעט תמיד קיבלתי ציונים די גבוהים והייתי טובה בלחשוב ובאמנות, אבל אף פעם לא הייתי הכי הכי טובה בכל הסביבה. הספיק לי לדעת דברים בערך. נהנתי מהראשוניות של דברים, מהגילוי, אבל לא מהעבודה הקשה של ההתמקצעות. בבישול, בגלל הצורך, אני לאט לאט מוצאת עצמי במקום הזה: אני ממש נהיית בשלנית (זה אומר שאני מבשלת מהר כמה דברים שאני יודעת איך להכין ותמיד מכינה). בסוף אני אפילו אוכל לכתוב מדריך פירוק עוף מפורט עד לפרטי פרטים כדי שהבת שלי לא תצטרך ללמוד דברים מהניסיון של עצמה ופשוט תלמד הכל ממני.

הסיבה השניה לכך שאני מעדיפה לעשות את זה בעצמי היא שככה אני מתיידדת עם האוכל. אני מרגישה קשורה אליו. אני מרגישה שזה מכבד יותר את מה שהעוף היה פעם אם אנחנו אוכלים את כולו ולא רק כנפיים או חזה חתוכים וארוזים בסופר כאילו לא נדרשו כמה עופות כדי להגיע לכאלה כמויות. כשקונים חבילה שלמה או חלקים נבחרים, אי אפשר לדעת מה קרה עם שאר העוף. זה נראה לי מוגזם לאכול ארוחה עם 18 כנפיים שנלקחו מתשעה עופות שונים ולדעת שאי שם מסתובבים כל הרגליים שלהם וכל החזות, במטבחים שונים בסירים שאף פעם לא ראיתי. בזמן האחרון, כשאנחנו קונים יותר עופות שלמים, אני מרגישה שליטה על כמות העופות שנכנסים אלי למטבח. אני יודעת שאכלנו בדיוק 4 עופות לאחרונה ואני יודעת בדיוק מה קרה לכל חלק מהם.

כשהייתי קטנה הערכתי מאכלים שחשבתי שהם מורכבים כי היו בהם המון מרכיבים עוד כשהם באו מהחנות. זה לא היה ממש מנה חמה- היה צריך לבשל הכל יחד, אבל היו שם אורז ותיבול וירקות חתוכים וכל מה שצריך ובבית רק הוספנו מים. היום אני מרגישה שהזדקנתי- אני אוהבת להרכיב כל מיני דברים ביחד, לקנות ירקות ולבשל אותם מאפס, לקחת את התבלינים אחד אחד ולהחליט כמה צריך. זה בא גם ביחד עם חשדנות כלפי האוכל המוכן בחנות- בכל דבר יש חומרים משמרים ומתחלבים ומייצבים והולך לי לאיבוד הקשר עם האדמה והטבע. כאילו כל הזמן אני אוכלת דברים שהורכבו בעינויים במעבדה חשוכה לפי טעם מוזמן מראש . אני רוצה להרגיש את השיח, כשאני אוכלת, עד לשורשים. אני רוצה לתת כבוד לעופות, לא לאכול אותם בלי הבחנה אלא מתוך הכרת תודה.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על להתידד עם העוף

  1. אביגיל הגיב:

    הגיע הזמן שאני אטעם משהו מכל הדברים הטעימים שאת מכינה… בעז"ה עוד שבוע אני מסיימת ואז אחזור קצת לכור מחצבתי- ראי הוזהרת !
    לגבי העוף זו אחת ההתלבטויות הגדולות שלי בבואי לאגף הבשר בסופר- לקנות עוף שלם (שממנו אפשר להכין שלל דברים שונים בכמויות קטנות) או משהו שכולם אוהבים (כרעיים/שוקיים/חזה וחבריהם…)
    נראה לי שמגוריי הארוכים בכפר (קומונה בהכחשה)גרמו לכך שאני כבר לא נהנית להכין אוכל, משתדלת ללכת על בנאלי שכולם יאהבו (והכי חשוב לא ישאירו בצלחת) והאמת שאני לא מתה על זה, גם מודעות לבריאות והמצב הכלכלי הסטודנטיאלי שלי לא עושים טוב לאוכל שאני מכינה- בקיצור אני בהתדרדרות קולינרית קשה.
    נראה לי שאני צריכה שיקום ארוך טווח בבית הורי, מקום בו יש פירגון אינסופי, שפע מצרכים זמינים וגישה עוינת לאוכל בריא!
    התפללי לרפואתי…

    ןבצורה רצינית יותר לרפואתו של הרמן בן חנה, סבא ממש חמוד (לפי הסיפורים) של חברתי ללימודים.

  2. ארז הגיב:

    אכן מילים כדורבנות.
    אני מימים ימימה מבכר את פירוק העוף בבית מאשר לקנות אותו מפורק בסופר.
    הסיבה העיקרית מבחינתי היא ההתעסקות וההתמקצעות כלשונך של פירוק עופות. בתור בן למשפחה ענפה בתחום הבשר והעופות חשוב לי לא לבייש את הפירמה. מעבר לזה זה פשוט התעסקות מהנה שגורמת לאוכל להיות יותר טעים. אתה יודע כמה עבדת בכדי לחתוך הכל כמו שצריך ולתבל נכון/כמו שאתה אוהב,לכן ההנאה אח"כ מהאוכל הרבה יותר גדולה.

  3. אפרת הגיב:

    אני לא מאמינה, גם אביגיל וגם ארז! ברוך מחיה המתים*!
    אביגיל- לא אמרתי טעים, אמרתי מהיר. יש הבדל… אני נזהרת מלהבטיח הבטחות בפני מי שיודעים לבשל, והנה, את רואה, פתאום את מפתחת ציפיות. בואי לבקר! ההורים שלי חוזרים היום מחו"ל אז אני בטח אסע לבקר אותם בקרוב ואולי ניפגש. חבל שהפסקת לבשל. ההפסד כולו של החברים הבררנים שלך.

    ארז- כל הכבוד לך. אתה מקבל את אות הבעל המצטיין מאיגוד הנשים הבינלאומי שהמצאתי כרגע. יכול להיות שהפתרון המועדף עלי, יותר מלפרק את העוף בעצמי, זה שנקנה עוף שלם ובעלי יעשה את זה. מצד שני, אחרי כל כך הרבה זמן שהתמקצעתי בעניין, שאני אצטרך לחכות ימים שלמים עד שהוא יעשה את זה? עדיף כבר לעשות את זה לבד.

    *(זו ברכה סטנדרטית למי שלא ראה חבר במשך יותר מחודש, אין קשר אמיתי למוות).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s