לג בעומר

רבים שואלים אותי: אפרת, למה את לא כותבת בזמן האחרון?, טוב נו, אף אחד לא שואל אותי את זה. בשביל זה אני כותבת כאן ולא במקום אחר. ובכל זאת, התשובה היא שמדובר בצירוף ביש מזל של מילואים ממושכים, שפעת, חום גבוה לתינוק וחלאקה ל-לא תינוק. אה, וגם הכלב אכל לי את שיעורי הבית (נראה ששום אוסף תירוצים אינו שלם בלי הקלאסיקה הזו).

חלאקה הוא מנהג מאוד יפה. לא ממש ברור מאיפה הוא הגיע, יש איזה מליון תירוצים (המון תירוצים זה סימן ברור לכך שאין לאנשים מושג), אני עושה את זה, ככל הנראה, מסיבות דומות אך אחרות.

בחינוך של ילד, יש שתי מגמות שונות, לפעמים הן משתלבות ולפעמים לא: הכיוון שבו הוא צומח באופן טבעי, והכיוון אליו אנחנו מכוונים אותו. שני הכיוונים האלה ממשיכים, בעצם, גם בחיים של אנשים בוגרים: תמיד יהיו לכם הכיוונים אליהם אתם צומחים באופן טבעי, והכיוונים שנדרש חינוך עצמי ומשמעת עצמית כדי להגיע אליהם. ישנן גם שתי דרכים לעשות שינוי ולחוות שינוי- השינוי יכול להיות שבירה של הקיים, מחיקה של העבר ה"לא טוב" והמשך אל דף חדש בעתיד טוב יותר, או צמיחה אל תוך המקום החדש- כשהישן נמס אל תוך החדש בלי יכולת לשים אצבע על הנקודה של השינוי. לצורך העניין דרושים מידה רבה של שיכחה, ותהליך של מיסגור מחדש (באנגלית מקצועית מבטאים את זה רי- פריימינג, לכו תדעו איך כותבים את זה) שבו האדם משנה בתודעתו את העבר שלו, נותן תפקיד חדש לאירועים שקרו, כדי שיתאים לדימוי העצמי הנוכחי שלו.

החלאקה מסמל את תחילת הלימוד של הילדון. עד עכשיו לימדנו אותו קצת על קיום מצוות אבל לא הרגלנו אותו לכלום והכל מתוך משחק. מעכשיו יש מגמה של לימוד וחינוך לשם עשיה קבועה. עד עכשיו הוא היה יכול לחיות בתוך שיכחה, חלום או משחק. מגיל שלוש מנסים, במקביל, בעדינות, גם ליצור סדר בדברים.
לא רוצה להרבות מילים. המילים מפקיעות אירוע מהילד והופכות אותו לאירוע של ההורים והמבוגרים, שקורה מאחרי הגב של הילד. בתמונות: למעלה- אלף משוקולד (הכנתי את כל האותיות משוקולד, זאת דוגמא), למטה- כיפה וציצית חדשות.