מה אני קוראת (11)

בדיוק סיימתי לקרוא את זורבה היווני. לאחרונה שמעתי על הספר הזה בכמה הקשרים (שכחתי באלו הקשרים) והחלטתי שכנראה שצריך לקרוא אותו כבר. הספר מדבר על רשמיו של סופר צעיר מכריתים ממפגש עם יווני מבוגר והיפר אקטיבי בשם זורבה.

מדובר בספר מצוין. כל כך שמחתי לקרוא סוף סוף ספר איכותי, אחרי הזבלילים האחרונים שקראתי. אפילו תיאורי אווירה פשוטים בספר צופנים בתוכם אמירות משמעותיות על העולם. כל כך התגעגעתי לספר עם אג'נדה. קחו לדוגמא משפט מקרי מתוך העמוד הראשון של הספר: "כשאני חושב במה הלעיטו אותי הספרים והמורים כל כך הרבה שנים כדי להשביע את נשמתי המורעבת, ובאיזו חוכמת אריות מזינה הלעיט אותי זורבה בחודשים מעטים, בקושי אני יכול לשאת את עגמת הנפש והזעם. ככה, באקראי, הלכו החיים שלי לאיבוד". פשוט שירה. מעורר מחשבות על הג'אנק פוד של הנפש. הספר משובץ בפניני טקסט וכנראה גם אם אקרא אותו שוב, עדיין ישארו משפטים רבים שלא למדתי והפנמתי כראוי להם.

עולם הערכים המתגלה בספר מעמיד את המוסר המקובל על ראשו באופן מנומק ומתוך שכנוע פנימי. המוסר ההפוך מתגלה קודם כל בסיפור המסגרת של הספר- המלומד, הסופר, העשיר, המכבד את הדת, הופך עצמו לתלמיד של קומבינטור בור, שכיר חרב, שקרן, תאוותן ועני. גיבור הספר מחליט ללמוד מזורבה, והוא עושה זאת על ידי יצירת מצב של חיים לצידו, לא בלימוד פרונטלי או בקריאת דברי הגות. המלומד ממעט עצמו ומנסה לחיות לצידו של זורבה, חיים נטולי הגיון כלכלי, כי למרות שזורבה נשכר להיות הפועל של הגיבור, בפועל המפעל כולו לא רווחי בכלל. הפיכת הסדר המקובל על ראשו מביא להרהורים על מקומם של המלומדים בחיינו- האם ללימוד אקדמי יש ערך, כשאנשי השטח מקדימים לעיתים קרובות את האקדמיה וחידושיה, ומה היחס בין חיי האנשים הפשוטים ותרבותם לבין הסופרים והחיים המשתקפים בספרים. מי מוביל את מי, אנשי הרוח את החברה או האנשים הפשוטים, שהם בעצם חומר הגלם של הספרים, את אנשי הרוח.

מעבר לסיפור המסגרת, המוסר המעניין, ההפוך, מתגלה במקומות נוספים בסיפור. בסיפור גם קורה מהפך מוסרי- אם בתחילת הסיפור הקורא שופט את הדמויות על פי הנורמות המקובלות, לקראת הסוף מתברר שמה שנראה כמוסרי אינו כזה, ולהפך. מהפך מוסרי כזה ניתן למצוא בדמות של זורבה- בתחילת הסיפור נדמה שזורבה נוהג לנצל נשים חלשות על ידי חנופה ושקרים ואף להתחתן עם כמה מהן במקביל, בהמשך מתברר עולמו המוסרי של זורבה שרואה עצמו כמי שבא לעזור לנשים החלשות. איפשהוא בסוף הספר זורבה מדמיין את עצמו מקים משרד שידוכים ומשדך את כולם בתחבולות ומאמצים, והוא מסביר שהוא מוכן לקחת על עצמו את כל הנשים המסכנות שרוצות שידוך ואי אפשר למצוא להן בשום אופן. הקשרים של זורבה עם נשים הם בעצם היענות שלו לרצונות שלהן, ולא ניצול שלהן.

ליבו של המוסר בספר הוא בצו המוסרי המגולם בדמעה של האחר. החובה האנושית הבסיסית היא להיענות לדמעות של החלשים בחברה, של האלמנות והיתומים. אני מוצאת את המסר הזה יפה מאוד, למרות שאני עצמי הייתי נזהרת יותר מטשטוש ההבדל בין כוח לרוע ובין החלש לצודק והטוב.

לאורך הספר יש ביקורת חזקה מאוד על הדת (גילוי נאות- אני מושקעת באל ויש לי מניות שלו). הדת מוצגת כאידיאל רחוק מהחיים המנתק את האדם מבני האדם האחרים ומהמוסר הראוי. נדמה לי שהביקורת היתה חזקה יותר אם הפרק על המנזר היה מעודן יותר. איני יודעת איך מתנהלים מנזרים אמיתיים, אך קאזאנצאקיס בחר לתאר מנזר די עלוב ולשלח בו את חיציו. תיאור הניתוק מהחיים שיש במנזר הוא הכרחי וחשוב, אך הייתי מוותרת על תיאורי האלימות הקיצונית, השחיתות המוסרית, הצביעות ותאוות הבצע שמוצגים בצורה מוגזמת ונראה לי שלא משקפים נאמנה את משימתם של נזירים אמיתיים. גם בלי כל זה יש מספיק מה לבקר בחיי המנזר ובאורח החיים הדתי.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מה אני קוראת (11)

  1. יחזקאל הגיב:

    כבוד על הגילוי הנאות. איפה משקיעים?

  2. חיים הגיב:

    תודה מעניין

  3. אפרת הגיב:

    יחזקאל- אתה יכול להתחיל בקופת הצדקה הקרובה למקום מגוריך.
    חיים- בבקשה!

  4. מיטל הגיב:

    לקחתי לתשומת לבי. פנוי להשאלה?

להגיב על יחזקאל לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s