תל אביב

טיילתי ביום חמישי בלילה בפעם הראשונה לאורך הירקון עד לרידינג והקניונמל הססגוני. מהמקומות שגורמים לי להרגיש בטיול לחוץ לארץ, כמו המפלצת הקניונית שצמחה מול חומות ירושלים.

היה ערב מקסים ונעים. האורות נצצו והשתקפו בכתם השחור שהתווה אפיק הנחל. המארחים שלנו, שהוכתרו כמומחים לתל אביב למרות שהם לא היו שם הרבה מאוד פעמים בעצמם, הסבירו לנו שנחסך מאיתנו מראהו העגום של הנחל באור מלא. האור החלקי האיר את העצים בזוהר לא טבעי. הלכנו המון. ניסינו גם את כל מתקני חדר הכושר הפראיים (בניגוד לאלו המבוייתים, שנמצאים ממש בתוך חדרי הכושר, אלו נראים כמו מכשירים שעברו מוטציה גנטית המכשירה אותם לחיים בטבע- פראיים כאלה). לא שאנחנו כל כך אנשי כושר, אבל המתקנים מגניבים. במיוחד המכשיר שהולכים עליו באוויר בזמן שהוא תופס לכם את הרגלים. זה כמו נדנדה, וכשיורדים מזה מרגישים מוזר ללכת על הקרקע ולא על האוויר, ולוקח זמן עד שמתרגלים להליכה פשוטה על הרצפה. אורי, שאירח אותנו, הסב את תשומת ליבנו לכך שהמכשירים מנצלים את משקל הגוף כתחליף למשקולות- אם נדחוף משהו עם הידים הכסא שאנחנו יושבים עליו יתרומם, וכאלה. היה מעניין לראות את כל השרשראות והגלגלות וגלגלי השיניים בפעולה ולזהות בתנועות המכשיר לאן הלכה האנרגיה שהשקעתי בו. אבל בעיקר היה כיף לשחק כמו ילדים קטנים ולצחוק על הבחורים המאותגרים מבחינה שרירית שהבאנו איתנו (כלומר- הם עדיין, ככל הנראה, סוחבים יותר טוב ממני, אבל אין להם את השרירים המהודקים של סטיגמת איש- חדר- הכושר).

היו שם סירות שהיה כתוב עליהן "מתאים להצעות נישואין, מסיבות והפלגות רומנטיות". צחקנו על היומרה שבשימוש במילה "הפלגות" כדי לתאר סיבוב בשלולית, ובעיקר צחקנו על המסכן שלוקח את החברה שלו להפלגה, כלומר- לסיבוב שלולית רומנטי והיא קוראת "מתאים להצעות נישואין" ומפתחת ציפיות.

גלשנו עם השביל אל הנמל, שם כולאים את כל התל אביבים (טוב נו. השמועה אומרת שאלו לא תל אביבים אלא גוש דניים מהפריפריה) במחסנים גדולים וחשוכים. שמענו מבחוץ את הדי המוסיקה שהתנגנה בפנים. גם הם היו חזקים מדי בשבילנו. והם עוד חיכו בתורים גדולים להיכנס. וכל זה קורה ממש ליד הים. וילונות גדולים ואטומים נפרשו על החלונות מול הים. הים הומה ומפכה, הגלים משמיעים את אחד הצלילים היפים בעולם ונשברים על החוף בעדינות, והאנשים נסגרים להם במחסנים גדולים ואטומים עם מוסיקה חזקה. מנגד תראה את הארץ ואליה לא תבוא.

העיצוב של הטיילת מלא במוטיבים של ים, וזה מוצא חן בעיני- הרצפה בנויה מעצים, ובתוכה משולבים סלעים מלאכותיים עגלגלים כמו סלעים של חוף, נראים כמו סוסי ים חלקלקים ואפורים שמנמנמים על החוף בשמש. עמודי התאורה מעוקמים כמו דשא בזמן שעוברת בו הרוח.

לא נפגשנו עם אף איש. לא דיברנו אליהם והם לא פנו אלינו. ניחשנו איך הם חיים, אם הם לבד, אם טוב להם בתל אביביות שלהם. ניסיתי לדמיין תל אביבים מפורסמים על רקע תל אביב, לראות אותם במקרה בחלון של בית קפה שהם דיברו עליו פעם (כאילו היה לי סיכוי בחושך).

נשענו קצת אל הים. זאנה סיפרה לי על עיר שבה חודשיים חום בשנה וכל תושביה עוברים לגור, בשביל הכיף, על החוף באי שבמרכז הנהר הגדול שבעיר. בבוקר ההורים עזבו במעבורת לעבודה והילדים נשארו לשחק עם המים והחול. בלילה נרדמים לקול שאונם של המים וצפירות עמוקות של אניות על המים מרגיעות אותך מדי פעם שאתה לא לבד בלילה על הנהר.

חזרנו עייפים ברגל עד לאוטו. באוטו עד לבית. בבית עד לשינה יסודית ועמוקה.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על תל אביב

  1. יחזקאל הגיב:

    (אם אנחנו בקטע של ציטוטים מדוייקים: ושמה לא תבוא.)

  2. אפרת הגיב:

    (אנחנו לא בקטע. רק בדברי תורה.)

  3. איתי() הגיב:

    מענין לשמוע איך מרגישה העיר הזאת למי שזכה שלא לחיות בה 17 שנה כמוני.
    נראה לי שבמתקני הכושר את מתכוונת לאלו שהזכרתי כאן:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=510&blogcode=10460512

  4. אפרת הגיב:

    איתי- התמונות מהטיול שלך ממש יפות. ובאופן מוזר נראה לי שהן משדרות אווירה דומה לזו שתיארתי כאן (יחד עם מה שכתבת על הטיול שלך).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s