אפרת מתווכחת עם סבא שלה.

אני מתווכחת עם סבא שלי. למען האמת, זה לא בדיוק הסבא שלי אלא יותר- הסבא הפנימי שלי. הוא לא מבין בפוליטיקה, או כלכלה, ואני כן רוצה להבין. הוא אומר- אני נשאר בבית. לא קורא עיתונים, לא רואה טלויזיה, עושה חיים. כן מדבר עם אנשים. כן כותב ספרים. כן לומד תורה.

אני רוצה לעשות מה שהוא אומר, והוא אומר לי- תעשי מה שמחייה אותך. מה שטוב לי לא טוב לך. אבל הוא חלק ממני- יש לי סבא פנימי. הוא אומר את אותם הדברים שסבא שלי אומר- רק מבפנים.

אני קוראת ושומעת את כל הפוליטיקה המזמזמת בחירות, ויוצא הלב לשמוע דברים של אמת: ראש הממשלה מודיע בנאום לאומה: "אני מת מפחד. אחריות כבדה מוטלת על כתפי, שמעתי את כל ההערכות הגלויות והחשאיות, ואין לי מושג מה הדבר הנכון לעשות. אני מאלתר כאן, חברים. המצב לא פשוט. תתפללו עלינו".

לכאורה הפוליטיקה היא הדרך הפשוטה להשפיע. אבל סבא שלי מוכיח ההפך. בעקשנות שלו לעמוד במקום ולא לזוז, לא לקראת הזירה הפוליטית ולא לקראת הבמה התקשורתית, הוא הפך לעוגן. עם האמת שלו הוא מושך את כולם אליו, ושולח אותם חזרה, אולי עם הסבא הפנימי שלהם, אל העולם. והם בונים דברים נהדרים, וגם נהדרים פחות, בשמו, והעולם רוחש, והדברים קורים, ושינויים נוצרים, ונוצרת שאיפה אל האישי ואל המחייה ותנועה חינוכית ונסיונות כנים לבנות מערכות שלמות שמבוססות על האהבה שלו. התנועה מלמטה למעלה עובדת. אפשר לשבת בבית ולהיות מגדלור.

מדובר בויכוח פנימי. חזקה עלי שאפסיד בו. הכי מבאס יהיה אם אני אעמוד על הסף, לא אתמסר לאף אחת מהמשימות, מתלבטת.

בטח שמתם לב שאני כותבת לאחרונה הרבה על פוליטיקה, בניגוד להרגלי. אני גם נזהרת לא לכתוב יותר מדי על פוליטיקה, כי היא לא חזות הכל, אבל הבחירות והמלחמה סוחפות אותי לשם, ואני נהיית מערכתית, מתנתקת מהנקודה הפנימית של לכתוב את עצמי, גולשת לנושאים שאני לא מבינה בהם עד הסוף, כי בפוליטיקה לא מבינים עד הסוף. ויש בזה שקר. אני עוצרת את עצמי, כותבת פחות. זה מה שעובר עלי עכשיו. אם שואלים אתכם איפה אני, תגידו שאני מתווכחת עם סבא שלי.

———————————————————–
[נקודת האור בכל העניין הזה היא שנוצר נרטיב ברור למלחמה, ונוצרו אתוס, סמלים ואמנות, כמו שהזמנתי פעם. אני לא אגיד לכם מהו הנרטיב, כי אסור להגיד אותו מכל הלב, חייבים להגיד אותו כתגובה לשאלה, בעיצומו של ויכוח פוליטי. חייבים לזמזם אותו (שיר מצוין) בזמן שטיפת הכלים, אחרי שארחתם בשבת כמה פליטים מהדרום (דרום היא לא הגדרה טובה) שבאו להתרעננות. נקודת אור, כי היא משלבת בין האישי לפוליטי, כי היא מצליחה ליצור אי של אמת בתוך הזמניות המבנית של הלחימה.]

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, זכרונות, סוציולוגיה, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אפרת מתווכחת עם סבא שלה.

  1. שי הגיב:

    איזה יופי, אפרת
    בקשר לנרטיב, אני מציע את 'כמו רקפות בין הסלעים' של אריאל הורוביץ.
    אבא

  2. אפרת הגיב:

    זה השיר שאמרתי שהוא מצוין. לדעתי הוא מצוין בתוך ההקשר הנוכחי. קשה לי עם דימויים מלחמתיים בעתות שלום (שיבואו ממש עוד מעט).
    מה דעתך על סבא? צריך להיות אמיתי ואישי או להשלים עם השקר של הפוליטיקה ולעבוד גם דרך שם? ואולי סבא מורכב מדי מנקודת מבטך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s