הבלוג מסכם שנה

תמיד משעמם לקרוא סיכומי שנה בבלוגים, אבל מאוד חשוב לי לסכם שנה, ושזה יהיה כאן, אז תסבלו בשקט. מי שסיכום השנה מסב לו עגמת נפש שלא תשוער יקבל חמישים אחוז הנחה מהמחיר הרגיל שאני גובה על קריאה כאן.

בשבת הבלוג חגג שנה. במהלך החגיגות הוא ישב לו לבד בחושך ולא קיבל מתנות בכלל, למרות שהוא הזכיר ואף ביקש באופן מסודר בנהלים הרגילים. הוא מקווה שבשנה הבאה מישהו יכתוב לו משהו.

אבל! הבלוג לא נותן ליום הולדת אחד לשנות לו את מצב הרוח, והאמת היא שגם הוא לא מהמקפידים על זכירה מדוייקת של ימי הולדת של אחרים, ואפילו לא מצליח להפנים את כל העניין הזה של להביא מתנות (סליחה יוליה).

חשבתי לבחור את הפוסט שהכי אהבתי, או משהו כזה, אבל אני די אוהבת את כולם וממליצה לקרוא הכל שוב, מההתחלה, לפי הסדר. אני פשוט אעשה סקירה טכנית של מה שהיה ואשבץ הערות.

כתיבה
במהלך השנה היו 98 פוסטים, שזה 7 וקצת לחודש וקצת פחות משנים לשבוע. 377 תגובות,  104מהן שלי…שזה כמעט 4 תגובות לפוסט, על כל 3 תגובות שלכם- 1 שלי (ממש השתדלתי להתייחס להכל).

קריאה
התחלתי לספור כמה אנשים נכנסים לכאן ומאיפה רק בחודש יוני, שזה לפני חצי שנה. מאז נכנסו לכאן 940 פעמים (שזה כמעט 1000), וביקשתי שלא יספור את הכניסות שלי ושיתחיל מ-0.אם גם בחצי הראשון של השנה נכנסו לכאן כל כך הרבה פעמים, אז זה יוצא 2000 לשנה, שזה 150 לחודש ושלושים ומשהו לשבוע. אבל! אין מצב. רק בשבוע האחרון נכנסו לכאן 200 פעם בשביל לקרוא הספד קטן שכתבתי על אשה שהייתה לה נוכחות מצומצמת באינטרנט אבל נוכחות גדולה בלב של האנשים וכך יצא שכולם הגיעו דווקא אלי כשחיפשו את שמה בגוגל. אני בספק אם היו לי כל כך הרבה קוראים שבאו לקרוא בעקבות איזשהו פוסט במחצית הראשונה של השנה, בנוסף, בטח אספתי לי קוראים במשך הזמן, וממה שאפשר להבין מהסטטיסטיקות מספר הקוראים כאן גדל מחודש לחודש (נראה לי שזו המגמה, אבל יש רק נתונים של 5 חודשים שלמים ושני חצאים). הסטטיסטיקות טוענות שמאז שהתחלתי לספור יש כאן 16 כניסות ביום, בממוצע. חצי מהקוראים הם כנראה יוליה, שנהגה לבדוק כל עשר וחצי דקות אם כבר יש כאן משהו חדש. אז בסך הכל לא כל כך צפוף פה, ואפשר להתכנס בסלון על תה ולקרוא לכינוס "במקום בלוג" או משהו כזה. אין צורך לשכור את טדי. להערכתי יש איזה 7 אנשים שמקבלים עדכון לדואר או רסס על הפוסטים שאני כותבת. אף אחד מקוראים הקבועים לא שייך למשפחה שלי. אם המשפחה קראה כאן מדי פעם ואף הגיבה בקמצנות זה רק בגלל שהכרחתי אותם, שלחתי להם הפנייה במייל או כפתתי אותם לכסא מול המסך (טוב, זה לא קרה באמת. אבל נראה לי שזה היה יכול להיות אפקטיבי, ושזו, בערך, עוצמת השכנוע הדרושה לצורך העניין. הם מאוד עסוקים).

מנועי חיפוש

מה חיפשו האנשים שהגיעו לכאן? מלא אנשים חיפשו תפילות, הלכות ומנהגים הקשורים להפרשת חלה. אף אחד, לעומת זאת, לא הגיע לכאן מחיפוש של "ציד קיפודים", למרות שאני בין הראשונים בגוגל בחיפוש ציד קיפודים (עם מרכאות, כן?). המון הגיעו לכאן מחיפוש של העוקד הנעקד והמזבח: גם חומר ספרותי על הפיוט וגם חיפשו את הפיוט בביצוע אהוד בנאי. בניגוד למצב בנושא ההפרשת חלה, מי שחיפש את הפיוט בביצוע אהוד בנאי ממש יכל למצוא כאן הפניה למה שהוא חיפש. בכלל, ביקורות הספרות כאן משכו לא מעט אנשים שחיפשו את שמות היצירות בגוגל. חלק גדול מהם, כנראה, תלמידים שהיו צריכים ללמוד על הספרים האלה בשיעור ספרות, מה שמלמד אותנו משהו על האופן שבו ילדים עושים שיעורי בית היום. לצערי, כמה אנשים הגיעו לכאן כשחיפשו מידע על הספר "בני החורין הקטנים", וכל שיכלו למצוא כאן הוא מרמור על כך שהתרגום דפוק. הרבה אנשים חיפשו "איזוביון" בגוגל. מלבד זה שאיזוביון הוא תבלין, אין לי מושג מה זה, איך הוא נראה או למה הוא משמש, אבל שילבתי אותו בפוסט על "האי של סופייה" שהוא טקסט שנכתב כמחווה לסגנון הכתיבה המטופש של הספר ההוא, אז אנשים באו לקרוא שם. עכשיו העניין נרגע- גוגל כבר לא כל כך מפנה את מחפשי האיזוביון אלי (ייתכן שבקרוב הוא שוב יפנה אלי כי המילה מוזכרת בפוסט הזה…סליחה מראש מכל מי שיגיע לכאן בחיפוש איזוביון. בישולים מוצלחים שיהיו לכם).

תוכן

33 פוסטים בנושא טכנולוגיה (אמרתי כבר שהאינטרנט עסוק בעצמו?), 32 תחת הקטגוריה עידכונים מהשטח- זו קטגורית ברירת מחדל שנכנסה לפעולה ברגע שכתבתי על עצמי- אני חולה, הילדים שלי מבריקים באופן יוצא דופן, וכאלה – ולא על דברים שברומו של עולם שיהיו בעלי ערך לאורך זמן, למרות שאנשים שמתעניינים בויטמיןסי ובמיץ תפוזים פוקדים את פוסט המחלה שלי מדי פעם. 27 פעמים כתבתי בנושא ספרים, 24 פעמים על אומנות ו 20 פעמים על שירים כך שאני יכולה להחזיק מעצמי נסיכה מחונכת היטב. 17 פוסטים סווגו תחת נושא פמיניזם, כך שאפשר לצרף לדמותי גם מודעות חברתית או\ו מודעות עצמית. הייתי רוצה שיהיו לי יותר דברים מעניינים לומר על פמיניזם. אני ממש אוהבת את הפוסטים בקטגוריה הזו, והם חשובים לי. מעט מאוד נכתב בנושא זכרונות (9), וטוב שכך. למרות שאני אוהבת את הזכרונות שלי, אני מרגישה שזה לא המקום לנבור בהם.

אם היה נושא "אוכל", הייתי יכולה להכניס אליו יותר מדי פוסטים. אני צריכה עוד לכתוב פוסט מסודר בנושא. אוכל באמת מאוד מעסיק אותי. אין כאן נושא יהדות כי זה בדם שלי וצץ בכל מקום ואי אפשר להגיד על משהו שכתבתי שהוא לא יהדות. בערך כמו לעשות קטגוריה מיוחדת ל"מחשבות" כשהכל מחשבות.

תודה לכל מי שקורא כאן, אני מאוד נהנית לדעת שקראתם.
זהו, פחות או יותר.