דברי עם העורך דין שלי, אמא

נמאס לי מזכויות. אני רוצה חסד אין סופי.

קראתי עכשיו, במיוחד בשביל להתעצבן, על הזכויות המגעילות של הילד במשפחה.

ועוד כתוב משרד החינוך למעלה. זה לא חינוכי בכלל. חס וחלילה שהילדים שלי יגדלו בהרגשה שאלו הזכויות שלהם. "הזכות לחיות", הזכות לקבל אוכל, הזכות לקבל תגובה ממני על כל התבטאות שלהם- אלו לא זכויות. אלו הטבות שהם מקבלים ממני בתור אמא טובה ומיטיבה, דיקטטורית רבת חסד שעוברת על מידותיה, מתגברת על האגואיזם שלה,  ואוהבת את המתוקונים הקטנים כמו שרק אני ואחי בני המין האנושי מסוגלים לאהוב כל כך.

ואביגיל אמרה: "הזכות לקבל תשובות כנות על שאלות". כן בטח. "כל הילדים מרביצים לך, מתוקי, כי, אם לומר את האמת ואם כבר שאלת, אתה קצת מכוער ומעצבן".

היחסים בינינו הופכים להיות יותר ויותר משפטיים. אם ההורים לא מתנדבים לדאוג לילדים- נמציא להם רשימת זכויות. זה בטח ממש ישכנע את כל ההורים המתעללים לחדול ממעשיהם הרעים. הילד יבוא מבית הספר שמח: "המורה אמרה שיש לי זכות לגדול באווירה תומכת החופשית מניצול התעללות או הזנחה!" אני לא רואה איך משפט כזה מוריד את מפלס התוקפנות של ההורה המצוי. אפילו אני עשויה להתעצבן מהכרזות כאלה, ואני עוד בן אדם רגוע.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על דברי עם העורך דין שלי, אמא

  1. יואב הגיב:

    אכן יש משהו מצער במשפטיזציה של העולם ויש משהו רע באידיאולוגיית הזכויות (אני אישית מעדיף עם כבר אידיאולוגיה של חובות) אבל יש גם מעט היגיון ברשימת הזכויות הזו. פירושה הוא שהילד יכול לתבוע מהחברה הגנה בתחומים מסוימים במקרי קיצון. בכלל צריך לזכור שכל חקיקה אמנם מחלחלת לחיי השגרה ונובעת מתפיסות נורמטיביות שקשורות בה אך היא נולדה למען מקרי הקיצון. כך הוא הדבר כאשר אתה חותם חוזה (כל עוד אין חילוקי דעות ויש רצון טוב אין צורך בחוזה) וכך הוא הדבר במקרה של ילד. אז כן אני דווקא רוצה שגם לילד שלי לכשיוולד יהיו זכויות ואני בהחלט מקווה שהוא לא יצטרך להפעיל את הדרישה להם.

  2. אפרת הגיב:

    הקטע העצוב שרשימה המיועדת למקרי קיצון, כפי שכתבת, מופצת כברירת המחדל של יחסי הורים ילדים בכל בתי הספר, ולא כתאור של מצב קיצוני בו יחסי המשפחה לא מספיקים והילד נדרש להגנה מבחוץ.

  3. יוליה הגיב:

    קצת קשה להגיד למישהו –
    "אתה נראה כמו הורה מכה פוטנציאלי. לא נראה לי שאתה נדיב מספיק שאפשר יהיה לסמוך על החסד הטבעי שלך. אתה צריך לקרוא את רשימת הזכויות הנ"ל".
    נראה לי שזה כמו לעודד הסכם לפני נישואים – הרי אם אנשים אוהבים באמת וטובים באמת אין סיבה שלא יצליחו להסתדר – אבל אם חושבים שהנזק מהמכריחם הלא טובים עולה על הנזק בפגיעה באמון בין בני הזוג שלא היו צריכים את זה באמת – עדיף שכולם יחתמו.

    השאלה היא עד כמה באמת עוזרות זכויות הילד לילדים בסיכון, או לילד כלשהו.
    האם יהיה הורה שיקרא: "אחריות ההורים לפנות את ילדיהם בנימוס,תוך שמירת הכבוד אליהם." ויתהה לעצמו האם "בוא הנה או שאני יכסח אותך" (היוד במקור) נשמע מספיק מנומס ושומר על כבוד הילד או שמא אין זה מספק ובפעם הבאה שיפנה אליו יגיד לו: "ידידי הצעיר, אני מבקש ממך לגשת הלום. האם תיאות לבקשתי?"

  4. אביגיל הגיב:

    יולי הוא cהחלט יגיד "גש הלום, ולא, אצליף בישבנך" שזה הרבה יותר מתורבת מסתם לכסח.

  5. פינגבאק: 5.9.2010 « מה אני קוראת

  6. פינגבאק: לא שומעים! » זכותי וזהו (ההבדל בין רצוי לדרוש)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s