ציפי לוריא איננה.

ציפי לוריא היתה אמנית, מורה לאמנות ומבקרת אמנות. יחד עם זאת, התיאור הכי קולע שאני מוצאת לה במחשבות הוא : פיית אמנות. בכל מקום שבו היא הסתכלה צמחה אמנות לקראתה. היא היתה קוראת לה ומשביעה אותה החוצה והאמנות עלתה. כשהיא הלכה ברחוב, הדמות שלה דיברה אליך בשפה שלא הכרת, בצבעוניות, בהזמנה, בהבטחה, בריח של מקום אחר והזמינה אותך ליצור גם, לצאת מהקליפה, ליצור יופי. פגשתי אותה ברחוב, או באוטובוס, ורק שם. איכשהו היא תמיד דיברה אלי, חייכה אלי, כאילו זה מאוד פשוט שכל אדם פונה אל כל אדם בכזאת טבעיות כך סתם ברחוב. אפילו כשהייתי ממש קטנה, היה נדמה שהיא אף פעם לא חלק ממשחק הדיסטנס ילדים-מבוגרים שמחייב מבוגרים להתעלם מילדים או להתנכר אליהם כשהם פוגשים אותם ברחוב.

בנוסף לזה היא היתה מאוד נדירה. היא התייחסה לאמנות מאוד מאוד ברצינות, במקומות שאמנות נחשבה בהם בעיקר לאמצעי להעסקת ילדים בשעות הפנאי או כתחביב צדדי. היא שידרה את המסר שאמנות מקיפה את כל הצדדים של החיים ומשלבת ביניהם: אומנות היא האישי והפוליטי בכפיפה אחת, היא המציאות והחלומות, אמצעי להצגת התשובות שלך, אבל גם אמצעי לשאלת השאלות ועיבודן. אנחנו עדיין צריכים אותה. לא הפנמנו עדיין את העניין הזה.

הלוואי שנזכור אותה תמיד.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על ציפי לוריא איננה.

  1. עמית סגל הגיב:

    יהי זכרה של ציפי ברוך. תמיד אזכור אותה כאישה טובת לב, עם חיוך על שפתיה ועין טובה הרואה דברים שאחרים לא ידעו לראות.

  2. אביגיל הגיב:

    ציפי באמת הנביטה דברים – אומנות , טוב לב, חוכמה.
    היא הייתה מהאנשים הנדירים שבחברתם העולם היה יותר טוב והמחשבות יותר חכמות והנפש רגועה וטובה.
    והכל בעדינות בלי אמירות על משמעות הקיום אלא סתם מלהיות. בנוכחותה.
    בכל פעם שפגשתי אותה התמלאתי.
    אני אתגעגע להכל בה, זו הייתה זכות להכיר אותה.

  3. יחזקאל הגיב:

    "משביעה אותה החוצה", ביטוי יפהפה, אומנות של ביטוי, אם תרצי.

    אם יורשה לי, אותי דווקא תפס הנושא של האנושיות הטבעית שתיארת, היחס השווה לכל אחד ואחת, גם לילדים, כמו שאמרת. אולי מי שלא חוסם את עצמו בהתנהגות חסרת הגיון (כמו דיסטנס מלאכותי רק בגלל גיל) גם משחרר את מחשבתו ויכולותיו באופן כללי? אולי לא לכולנו יש נטיות אומנותיות, כמו שלא לכולנו יש נטיות לתחומים הריאליים, אבל את מה שכן יש בנו (כולל קצת נטיה אומנותית שכן קיימת, אני מאמין) נוכל לבטא בצורה יעילה ונכונה יותר אם נהיה פתוחים יותר לקבל את השני. (יצא קצת ניו-אייג'י, או סתם מבולבל?)

  4. טובה הגיב:

    היא נפטרה היום?
    לצערי לא הכרתי אותה באופן אישי, רק את מה שהיא שידרה מבחוץ, מאוד אנושית-מהאנשים שתמיד שמים לך יד חזקה ומלטפת על הזרוע ונותנים לך לשניה להרגיש ממש טוב עם עצמך, כאילו אתה בן אדם טוב כמוהם.
    זה מפחיד אותי העובדה שכל האנשים שהקימו את עפרה, הם כבר לא צעירים (אני מתייחסת לכול המבוגרים בעפרה כאילו הם בני גיל אחיד וכוללת את ההורים שלנו) וההרגשה הזאת שהם נעלמים מול עיני (דור ההקמה)….מפחידה אותי.

  5. אפרת הגיב:

    הלוויה היתה ביום חמישי.זה נכון שמדובר בדור שמתבגר, אבל אני מעדיפה לא להכליל בנושאים כאלה. ולא על כולם אני אכתוב כאן, ככל הנראה…
    יחזקאל- אתה צודק, יש בזה משהו, בפתיחות שבה מקבלים אנשים שמוקרנת כנראה גם על אופן ההפתחות החוצה אל היצירה. זה באמת לקח חשוב שאפשר ללמוד ממנה.

  6. יוליה הגיב:

    אני חושבת שפיית אומנות זה תיאור מאוד טוב. אני יכולה לראות אותה כמו שמציירים אביב שבא – לפניו עדיין הכול שלג ואחריו שובל של המקומות שהוא עובר בהם והם פורחים. ככה אני יכולה לדמיין אותה עוברת והכול נצבע בצבעים אומנותיים. חוץ מזה שהיא הייתה פיית אומנות היא גם הייתה פיה טובה.אני לא יודעת אם התכונות האנושיות הנדירות שלה היו בגלל/למרות/בנוסף לאומנות, אבל השילוב שלהם בה מושך את האומנות למקום הנכון שלה בעולם (לדעתי).
    היא הייתה מסוג האנשים שרק לשמוע שהם קיימים מביא נחמה – היא מאוד מאוד תחסר לי, גם כבן אדם לפגוש וגם כבן-אדם להסתכל עליו ואני בטוחה שגם לרבים אחרים.

  7. פנינה הגיב:

    ציפי תמיד היתה שם עבורך, לתת את התחושה שהיא שם רק איתך ורק בשבילך; פעלה מתוך צניעות ונקיון כפיים; אשת חלומות ובעלת חזון אמיתי, קונקרטי.
    בלכתה הותירה צוואה אחת:
    לשאת בעול היצירה האמנותית, מתוך מחוייבות לזהות ולשורשים.

    איבדנו אמא רוחנית, אשה מובילה, חמה ומכילה

  8. הדס הגיב:

    ציפי היתה אישיות מיוחדת ויחודית בכל המובנים.
    אישה מדהימה.פשוט מלאכית.
    בעלת רגישות,טוב לב,צניעות,אהבת הזולת
    היתה מסורה מאוד לעבודתה,חשתי זאת היטב בהרצאות שהעבירה כשלמדתי במכללת "אמונה".נתנה את כל כולה כשלימדה.
    אין אחד שלא העריץ ואהב אותה.
    שידרה לכולם אמפטיה,חביבות,הקשבה ורצון לעזור.
    אתגעגע מאוד לדמותה.
    אבידה גדולה,קשה לתאר עד כמה.
    ת.נ.צ.ב.ה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s