מה אני קוראת- גרסת הדיוידי

והפעם במדור מה אני קוראת: ביקורת על סרט. למרות שלא מדובר בספר (כל כך הרבה זמן כבר לא קראתי ספר חדש), בכל זאת הכנסתי אותו למדור מה אני קוראת כדי שאוכל להחזיק מעצמי אדם תרבותי שמדור ה"מה אני קוראת" שלו הולך ותופח. ראיתי את הסרט "קדימה, תריץ אחורה"- סיפור על שני בחורים מהסוג האהבלו-אמריקאי שניתן למצוא בדרך כלל בקומדיות פיפי-קקי שרק בנים צוחקים מהן (זאת לא אחת מהן), שמצליחים בעזרת חוסר אחריות והמון כוונות טובות למחוק את כל הסרטים בספריית הוידיאו שהאחראי מביניהם (אם צריך לבחור) הבטיח לשמור מכל משמר עד לשובו של הבעלים הביתה. כדי לספק את דרישת הלקוחות לסרטים הם מצלמים במצלמת וידיאו ביתית את עצמם עושים חיקויים, לא כל כך מדוייקים, של הסרטים המקוריים שהלקוחות ביקשו.

היה סרט טוב: תוכן משמעותי, מצחיק, לא צפוי.

יש הרבה מה לנבור בקרביו של הסרט אבל אני מניחה שלא ראו אותו מספיק אנשים בשביל שאוכל לספר כאן בחופשיות פרטים נוספים על העלילה. אני רוצה להתמקד בזה שלא נראה לישהסרטים שהם עושים באמת היו מעניינים אותי. או מישהו. אני מסכימה שנורא כיף להריץ צחוקים על סרט בעצמך, וגם זה שולב בעלילה בהמשך, אבל לראות צחוקים של אחרים זה לא כל כך מושך בעיני. זה מעניין כתופעה חברתית. אני חושבת: וואו, בטח היה להם ממש כיף לעשות את זה, איזה יופי שיש אנשים בעולם שיכולים להקדיש מזמנם למטרות טיפשיות, אבל כתוצר זה לא כל כך מעניין. זה רק אני או שכולם מרגישים ככה?

לפעולה של הפיכת סרט לחיקוי מקוצר של המקור בכיכובם של שני הגיבורים של הסרט הם קראו "שיווד". כדי להסביר את העובדה שהם גובים יותר הם אמרו שהסרטים "משוודים", כלומר- מיובאים במיוחד משבדיה, שהיא יקרה מאוד. בהמשך הם ירדו מהעניין של שבדיה כי זה היה די ברור שהסרטים לא משם, אבל הם עדיין קראו לסרטים "משוודים". לא מזמן כמה חברה עשו שיווד לסרט מבצע סבתא ותיעדו את התהליך. הרעיון עצמו מגניב, אבל התהליך יותר מעניין. השיווד של הסרט שם דגש על האנשים ועל התהליך החברתי שהם עוברים יותר מאשר על התוצר. אני מניחה שזה היה המסר גם בסרט רק שמבחינה עלילתית אני חייבת להציק ולומר שזה לא ריאלי שאנשים יאהבו סרט צחוקים שהם לא השתתפו בהכנתו .

עניין שיווד הסרטים גם הזכיר לי במעומעם סיפור של בורחס. לא התעצלתי, ובמיוחד בשבילכם ערכתי תחקיר מעמיק כדי לרענן את זכרוני באשר לאותו סיפור (חיפשתי "בורחס דון קישוט" בגוגל. כאלה הם התחקירים שלי. מינימליסטיים. אין בכך כדי לגרוע מאיכותם, כמובן). בורחס סיפר על פייר מנאר, מחברו של דון קישוט. כלומר- את דון קישוט כתב מיגל דה סרוונטס, אבל פייר מנאר לא העתיק- הוא פשוט לקח על עצמו משימה ליצור את דון קישוט בעצמו, כך שיהיה זהה למקור. יש משהו באופן שבו אנחנו צורכים סרטים שבאמת גורם לנו באיזה אופן ליצור את הסרט בעצמנו כך שיהיה שלנו, אבל יהיה זהה למקור. לא ליצור כמו שעשו זאת בסרט קדימה תריץ אחורה, אלא בראש. צריך להיות מאוד אחראים עם התרבות אותה אנחנו יוצרים.

לקריאה נוספת ומעניינת על פייר מנאר: פייר מנאר וסינון חכם של תגובות  מאת אורן צור.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, אמנות, טכנולוגיה, סוציולוגיה, ספרים, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s