חשבון נפש של המחנה שלי- רשמים מיום רבין באיחור מטורף

למרות שיום רבין, מועד א' וגם מועד ב', אבדו להם מזמן בענני האבק שהשארנו מאחרינו תוך כדי ריצת היום יום, עדיין נותרו בי רשמים והנה, אני חולקת איתכן (למרות שאולי כבר היה עדיף לתזמן את הפרסום של זה ליום רבין הבא. מה כבר ישתנה בי עד אז, וסוף סוף אני אכתוב משהו בדיוק בזמן הרלוונטי).

המחנה שלי הוא לא המחנה של הימין. גם לא המחנה של השמאל. יש לי מחנה מיוחד- מחנה של האנשים שמאמינים שאפשר לדבר עם כל אחד ולהגיע איתו להבנות ולבנות איתו את העולם. חשבון הנפש שלנו נסוב בעיקר סביב זה שאנחנו לא מצליחים, למרות כל נסיונותינו והיומרה האין סופית שלנו, להגיע לכל אחד. לא היה לנו קשר עם יגאל עמיר בכלל.

מיד אחרי הרצח הכתה בי תחושה של החמצה- הרגשתי שעכשיו לעולם לא אצליח לשכנע את האנשים שאני לא רוצחת ראשי ממשלות עם דם בעיניים שאוכלת ערבים לארוחת בוקר. אם לפני כן היה קשה להתנער מתווית המתנחלת הדוסית, רצח רבין סימל בעיני תחילת עידן שבו זה יהיה בלתי אפשרי. אחר כך באו ימי ההידברות. על מנת להידבר נדרשתי לחבוש, בצאתי מן הבית, את כובע המתנחלת הדוסית, על מנת שיוכל לשוחח בנוחות עם כל חבריו הכובעים- וכובע השמאלן הקיבוצניק בפרט -במפגש הכובעים לזכר רבין. השמאלן הקיבוצניק לימד אותי את המילה כיבוש, שלא הכרתי קודם. כובעים דורשים כל כך הרבה תשומת לב. בהמשך נמנעתי מיום רבין ('לא שאני לא מכבדת, פשוט צריך מישהו שישמור על הילדים'. אורי הציע שנקח בייביסיטר. 'לא לא! אין צורך!' עניתי באבירות חסכנית, 'אני אשאר בבית. זה בסדר').

ואני דווקא כל כך רציתי הידברות. כל המחנה שלי רצה הידברות, כי הייתי שייכת למחנה של האנשים שמאמינים שאפשר לדבר עם כל אחד ולהגיע איתו להבנות ולבנות איתו את העולם.

הרגשות שפשטו בקרב המחנה שלי אחרי הרצח, היו דומים לרגשות ששמעתי שמאלנים מדווחים עליהן: הרגשנו כל כך צודקים, ושרצח רבין הוא באיזשהו מקום הוכחה לצדקת דרכנו. המשכנו לדון בדרכנו המשותפת שוב ושוב, בכל יום רבין, ורק חזרנו שוב ושוב על אותן סיסמאות וערכים שכאילו נרצחו עם רצח רבין" הערכים שלנו היו הדברות, כמובן, ולא המשך תהליך השלום, או ערכי שמאל דומים. גם לא דמוקרטיה. רק הידברות. המחנה אוהב ההידברות המשיך להידבר ולהידבר עם עצמו. בכל פעם חבשנו את הכובעים שלנו, שכאילו הפרידו אותנו למחנות לצורך השיחה, אבל היינו כל הזמן אותם אנשים.

היום אני אברכית בבית המדרש של ההידברות.כולם יכולים להיכנס לבית המדרש: שמאלנים, דתיים, בנים ובנות, עירוניים ומושבניקים. בית מדרש פתוח מאין כמותו, עד כדי כך שאני האברכית היחידה שאני מכירה שלומדת עם אברכים באותו בית מדרש. אנחנו מדברים מעומק הלב זה עם זה, ומנסים להגיע להבנות, ולבנות את העולם יחד. דיברנו גם על יום רבין. הגענו לצורך בחשבון נפש של המחנה שלנו, כשהשמאלנים מדברים על חשבון הנפש של השמאל, והימנים על חשבון הנפש של הימין. אני עשיתי את חשבון הנפש של בית המדרש, וזה יצא בצורת סיפור (שקרה באמת): יום אחד הלכתי ברחוב ונפגשתי עם שכנה שלי, קבצנית. היא שאלה מה אני עושה, אמרתי שאני לומדת. היא שאלה איך אני מתפרנסת, הסברתי לה שיש מלגה. שאלה כמה, עניתי. רצתה להצטרף, זה כסף טוב וכל מה שצריך לעשות זה רק ללמוד. אמרתי לה שאי אפשר להצטרף. באמת היא לא יכולה להיצטרף. הגישה שלה ללימוד כל כך שונה ממה שקורה בבית המדרש. חסר לה כל הבסיס התרבותי עליו נשען בית המדרש. אי אפשר לצרף אותה. ועל זה בית המדרש צריך לעשות חשבון נפש- איך אפשר להגיד לא לאדם שרוצה ללמוד בבית המדרש. אמרתי לכולם- היא רוצה לבוא רק בגלל הכסף. אמרו לי- אחרי המעשים נמשכים הלבבות. יכולת להזמין אותה, שתלמד, ומתוך לימוד תצטרף אלינו לבניה. ובכל זאת לא יכולנו להזמין אותה. האם יכולנו אז לצרף לבית המדרש שלנו את יגאל עמיר, לדבר איתו להגיע איתו להבנות, האם יש לנו כאן נוער גבעות אמיתי, קומוניסטים שאין להם אלוהים? האם בית המדרש שלנו יכול להכיל גם את השוליים, לדבר איתם להגיע איתם להבנות, לבנות איתם יחד?

לבית המדרש שלי מגיעים ימינים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, עירוניים וקיבוצניקים. אנשי השכונה שלי לפעמים לא משתייכים לאף מחנה. לאיזה מחנה משתייכים הנזקקים שמקבלים מהמפד"לניקים שוחד בחירות, "חבילות מזון לנזקקים", בדיוק לפני הצבעות גורליות? הם ינסו לשכנע אותי להצביע מפד"ל, כי המפד"ל טובים, ועוזרים, אבל האם הם באמת מהמפד"ל כמו שהמפד"לניקים של בית המדרש הם מהמפד"ל? שכנה שהיתה בהריון במקביל אלי אמרה לי- תגידי לאגודת "אפרת" שאין לך כסף לגדל את התינוק ושאת רוצה לא לעשות הפלה כי זה חטא והם יביאו לך טיטולים, בגדים, עריסה תרומות. כשצריך להיות דתית היא דתית. היא כבר גיסה תרומות מכל הרבנים ומרגישה אסירת תודה למנגנון הדתי שדואג לחלשים ומכבדת דתיים מאוד, אבל הדתיות שלה שונה כל כך מהדתיות של בית המדרש היא עוסקת בהישרדות. בבית המדרש אין אנשים בתודעת הישרדות, אין שוליים. בכל ערבי ההידברות ימין שמאל דתיים חילוניים אין מפדלניקים שגויסו בשוחד בחירות ואין דתיים שגויסו בדרך דומה לדתיות.
האם השוליים נדונו להיות בשוליים? אולי החברה זקוקה לשוליים כדי להגדיר את המרכז, אולי אם נאמץ את השוליים בחום אל ליבנו יצוצו שוליים חדשים? אני עדיין חושבת על השאלות האלה. ועדיין מרגישה אחריות לאסוף אותם, לדבר איתם, להגיע להבנות, לבנות יחד, לא לזנוח מאחור אף נער גבעות שאין לי קשר אישי איתו. האם אני המרכז שמנסה לפרוש פיקוח חברתי על השולים? להכניע אותם לכללים שלי?

אחרית הימים (אפילוג)
לפי האמונה שלי, באחרית הימים הדברים אמורים להסתדר. תהיה לנו גישה אינטואיטיבית אל האמת, שהיום נעלמת מאיתנו. "מלאה כל הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים", "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". כולנו גם נחפש את האמת, וגם נמצא אותה באותו מקום, ולהבדיל מגישות אחרות החותרות אל אחידות מחשבתית, אני הגדרתי את האמת שלי כידיעת אלוהים, שהוא בלתי נתפס כרגע, כך שאין לי את האמת בכיס, אני מקווה שבעזרת יצירת חיבורים והסכמות נגיע אליו.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה סוציולוגיה, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חשבון נפש של המחנה שלי- רשמים מיום רבין באיחור מטורף

  1. יחזקאל הגיב:

    פוסט מרתק ביותר!

    מה זה בית המדרש הזה?

    לאגודת "אפרת" יכולת לומר שאפילו תחליפי את השם שלך על שם האגודה. ;)‏

  2. efratw הגיב:

    תודה. אשמח לשמוע את דעתך בעניינים האלה- מה לדעתך יהיה עם השוליים?
    בית המדרש- כרגיל בבלוג הזה, אני מפרסמת כאן רעיונות, אבל לא הרבה פרטים טכניים, למרות שהכל אמיתי לגמרי. אז כמו שאמרתי, בבית המדרש שלי לומדים דתיים וחילוניים, בנים ובנות. לומדים גמרא, פרשת שבוע, חסידות, כתבי גורדון, עוד דברים. יש שיעורים, חברותות, סדרים. יש גם עשיה חברתית, רובה התנדבותית, באפיקים שונים, כחלק בלתי נפרד מבית המדרש. בבית המדרש יש תלמידים קבועים, שבאים כל יום ומקבלים מלגה, וגם שכנים אהובים שמצטרפים לשיעור פה שיעור שם.
    אגודת אפרת- בסוף לא פניתי אליהם. הפסדתי, יכולתי להרוויח המון דברים בחינם. מקווה שאזכור את העצה שלך במקרה שאתדרדר, כלכלית, עד לשם (חס וחלילה).

  3. יחזקאל הגיב:

    צריך לחשוב על זה, לא ככה מהשרוול.

    ביהמ"ד הזה נשמע מעניין, איפה זה? (אפשר במייל, יו קנואו)

    שלא תצטרכי אף פ'ם! חוץ מזה, אני חושב, ואני מניח שגם את חושבת כך, שזה ממש לא בסדר לעשות משהו כזה. אגודת אפרת מיועדת כדי לסייע למי שבאמת במצוקה. אם מישהו מרגיש שהוא במצב שהוא היה פושט יד ברחוב, טוב, אולי זה כן מיועד בשבילו. ישמרנו אלוקים ממצבים כאלה, וכמו שתמיד אומרים: "שתהיו מהנותנים ולא מהמקבלים". אמן.

  4. efratw הגיב:

    נחמד שאתה מתעניין בבית המדרש אבל תצטרך להגיע אליו בדרכים אחרות. אני מעדיפה לא לגלות הרבה פרטים טכניים על עצמי דרך הבלוג, לאנשים שאני לא מכירה אישית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s