ניצחנו! פוסט בחירות

אחרי שכל אזרח אחר ברשת כתב את דעתו על הבחירות, והתברר שכמעט כולם תל אביבים שבוחרים חנין (מגזר מצומצם משהו. אולי בפריפריה עוד לא חיברו את הצינורות של האינטרנט), עברה בי מחשבה ששווה פרסום (בעיני) אז אני מצרפת כאן את פוסט הבחירות שלי לערימה.

ההקשר- אני נמצאת בעיצומו של בירור לגבי מידת העבודה זרה שיש באנתרופוסופיה על מנת לברר את דרכי שלי ואת יחסי אל אנשי האנתרופוסופיה הרבים שצצים סביבי ואל אמונתם. בדיוק עכשיו חברה שלי הרהרה על מקור העניין שיש לי באנתרופוסופיה. הביקורת שלה כוונה כלפי יד לאחים אך לקחתי אותה גם באופן אישי כלפי: היא כתבה שהעיסוק בחיפוש אלמנטים של עבודה זרה בתורות רוחניות של אחרים הוא חצוף.

נחמד לי לנסח מחדש, לעצמי ולה, את יחסי אל עבודה זרה. תוך כדי בירור יחסי אל עבודה זרה הגעתי למסקנה שגם חלקים מההתנהלות הפוליטית שאני רואה סביבי הם עבודה זרה, ואין הכוונה כאן לסגידה לאישיות פוליטית זו או אחרת, אלא לביקורת פנימית כלפי עצמי וחברי, עליה אפרט בהמשך.

קודם כל- עבודה זרה. סבא שלי אומר שעבודה זרה היא לייחס כוח מוגדל לכוח מוגבל (כזה הוא סבא שלי. מדבר בחרוזים, פתגמים, ושירים). זאת אומרת שלא צריך ללכת לדתות אחרות ולמקומות רחוקים כדי למצוא עבודה זרה. עבודה זרה נמצאת ביכולת האין סופית שלנו לשעבד את עצמנו לדברים טיפשיים- ל"לא נעים", לאנשים מדהימים, לפתרונות קסם. לאגדות ששמענו בילדות והפנמנו.

ובעניין הפוליטי- המועמד שכנראה יתפקד פחות גרוע בראש עיריית ירושלים נבחר לראשות העיר, וגם נכנסו החמודונים מ"התעוררות ירושלמים" שלא חשבתי שיעברו את אחוז החסימה אבל בכל זאת עברו ונראה כאילו יש צעירים אידיאליסטים במועצת העיר. אדוות הניצחון חובקות כל ומכניסות תקווה ומרץ מחודש בכל חברי השואפים לשנות משהו בדרכים פוליטיות. אני מסתכלת עליהם, מנסה לחזק אותם ולתמוך בהם, ומקווה שבאמת נצליח לשנות משהו, ושאם כמה אנשים טובים כמונו ינהלו כאן את העניינים, בטח הכל יהיה טוב יותר. נצחנו!

דווקא בזמן הזה יש צורך גם להרגיע. האמונה שכל מה שצריך היא תנועה חברתית של כמה אנשים טובים וזהו, היא בעייתית בעיני. לדעתי חייבים להכניס גם את אלוהים לעסק. דבר ראשון הוא חייב לעזור, כדי שזה יצליח. זה לא עניין פרסונלי בלבד, ומרגע שנבחר האיש הנכון יפתרו להן כל הבעיות הכלכליות, הזבל יתפנה מהרחובות ו"Yes We Can", צריך הרבה תפילות להצלחה. בנוסף, גם אחרי הניצחון הגדול צריך ליווי של האל. אחת התכונות ההכרחיות למנהיג, בעיני, היא יראת שמים. לדעת שיש מישהו מעליו, ואני לא מתכוונת לפתרון הקסם המופלא של איזונים ובלמים ולזה שיש רשות מבצעת שופטת ומחוקקת שמאזנות זו את זו למעננו באופן ניסי. הניסיון הדמוקרטי להחליף את יראת השמים ביראת הציבור מעורר רחמים גם הוא. מעטים המנהיגים בימינו שיראת הציבור על פניהם. רובם לא שמים עלינו (בדיוק כמו שהרשות המבצעת והמחוקקת לא שמות על בג"צ, בדיוק כמו שבג"צ מפרש את החוק כראות עיניו ובצורה חופשית לחלוטין, בדיוק כמו שפקידי האוצר לא רואים אף אחד ממטר). הפתרון היחיד, בעיני, הוא יראת שמים. האדם המתכנן, בין אם תכנן כלכלה קומוניסטית מושלמת או התערבות מוגבלת ביותר בשוק החופשי, כבר לא כל כך קורץ בימינו. רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. לכן, אני אומרת, חשובה הדרך, וצריך מנהיג בעל יראת שמים ולא עובד עבודה זרה.