פוסט מרמור ותלונות.
זהו, קיבלתי את הדואר זבל הכי מעצבן בעולם. הוא נראה ככה:
כמובן שהקישור "לפרטים נוספים" לא מוביל לשום מקום שיועיל אי פעם לאקי"ם, אלא לבקשה ל"הסרה מרשימת תפוצה" שמבקשת ממני למסור את הכתובת שלי ומבטיחה שתוך כמה ימים אפסיק לקבל זבל. ניצול השם של אקי"ם מרגיז אותי. אם הייתי אקי"ם הייתי תובעת אותם על הניצול הציני.
אז ככה:
א. אל תבקשו אף פעם הסרה מרשימת תפוצה של דואר זבל. אם תשלחו אליהם את הכתובת שלכם הם ידעו שזו כתובת פעילה שלכם ויוכלו לשלוח לכם עוד ועוד דואר מתוך ידיעה שזה באמת מגיע למישהו. אין להם שום אינטרס באמת להפסיק לשלוח לכם זבל.
ב. הם מבטיחים שתוך כמה ימים הכתובת תוסר מהרשימות שלהם (איך היא הגיעה לשם, אם מותר לשאול? בטוח שלא אני נתתי אותה להם) ויתכן שבימים האלה עדיין יגיע אלי דואר עד ל"הסרה מוחלטת". כמה זמן כבר לוקח להסיר מרשימה ממוחשבת? זה לא דואר רגיל שאפשר לחשוב שאולי נשלחו כבר מכתבים עם השם שלי והם אי שם בדואר ועוד כמה ימים יגיעו. אלא אם כן חילקת את הכתובת שלי לעוד מלא אנשים שלא קשורים אלי ואני לא רוצה לקבל מהם דואר.
ג. אני מרגישה חוסר אונים בגלל רצון לגונן על כל החברים שלי שירצו באמת לעזור ובסוף יתנו את המייל שלהם למישהו שינצל אותם.כל כך קל לעבוד על אנשים באינטרנט, שזה מקומם. פעם היה צורך במאמץ רב יותר כדי לחדור אל המרחב הפרטי שלי- דואר זבל מנייר נראה בדיוק כמו דואר זבל, ולעיתים הוא אפילו הגיע בתוך מעטפה שמאפשרת לזרוק אותו עוד לפני שפותחים אותו. באינטרנט הדואר מגיע באותו פורמט כמו הדואר האמיתי+ פונט בגודל 1000 וצבעים צעקניים ושקרים שאף אחד לא יכול לתפוס אותם במילה כי זה רק דואר אלקטרוני ואין אף נייר להראות ואפשר לשלוח דרך כל העולם ולכי תמצאי מי זה היה.
אני מקווה שהחוק נגד דואר זבל יהיה אפקטיבי.
אם באמת אתם רוצים לסייע ולעזור לאקי"ם, כנסו לאתר שלהם, תראו איך עושים את זה. קנו מהם לוח שנה, זה עולה 10 שקל. הפנו משפחות של אנשים עם פיגור לקבל סיוע מאקי"ם. שלחו דואר לא זבל בתפוצת "כל העולם" בו אתם מספרים איך עזרתם לאקי"ם במו ידיכם, ועודדו אחרים לעשות כך גם. אני בעצמי קראתי באתר שלהם והיה לי מעניין, לא קניתי את הלוח שנה שלהם. אל תעבירו אלי דואר זבל שלא עוזר בכלום.
יש לי שיטה של מיזונטרופים- לא להתייחס לבקשות עזרה וסיוע אלא אם כן הן מגיעות מאדם שמוכר לי כאחד שלא שולח זבל.
בכללי, אני חושבת שבעולם שלי יש יותר מדי אפשרויות.
לאנשים כמוני (שלעולם לא תהיה להם כמות סוכר קבועה בקפה ולא ידעו מהם רוצים להיות כשהם יגדלו, גם שניה לפני שהם מזדכים על נשמתם בבקו"ם של מעלה)זה מבלבל מאוד
לכן אני ממסכת, רק דואר מוכר, רק אתרים מוכרים. היכולת "לגלוש" באינטרנט מאוד מסוכנת, כי הכל נורא מעניין ובסופו של דבר אני נשארת עם כלום.
אז אם אני רוצה לסייע אני פונה לעמותה שאני מכירה וגולשת אצלם באתר .
גם אני נגד לפתוח דואר כזה. אולי צריך לשלב את זה עם החינוך בבית הספר:
"אל תלכו עם האיש שמציעה לכם לראות את הגורים החמודים של הכלבה שלו וגם על תפתחו מיילים לא מזוהים. גם אם הם מחפשים בית לכלבה ממש חמודה."