כל מיני זקנים, ומה אפשר לעשות איתם.

הייתי בחג אצל ההורים, קראתי המון עיתונים הגעתי גם למקומון. קראתי שם משהו מרתק שכתבה מישהי שאני לא זוכרת את שמה. כל העיתון עסק בזקנים ובמקום שלהם בקהילה. הקטע הספציפי שקראתי היה על הזקנים באתיופיה. מסתבר שהיו באתיופיה כל מיני זקנים, והיו להם תפקידים שונים. לא היתה התייחסות כוללת אל הזקנים כאל מקשה אחת כמו שאני מוצאת בתרבות הישראלית והמודרנית, אלא הסתכלות מורכבת. למשל- יש כמה כינויים לנשים זקנות- כמה מהם מתייחסים דווקא לנשים שמצטיינות במלאכה, קדרות ומיילדות, וכמה מהם מתייחסים לנשים אדוקות, בקיאות במצוות הפוקדות את בית הכנסת בקביעות. גם לזקנים הגברים שמות שונים, המשתנים לפי הגיל ולפי אופי האדם הספציפי- יש מילה לזקן שמשיא עצות, מילה לזקן שמשכין שלום, מילה לזקן עייף, וכן הלאה. לזקנים באתיופיה גם היה תפקיד ציבורי רשמי ומוכר על ידי הקהילה והשלטונות. מלבד העיסוק הצפוי של זקנים בענייני חינוך, תרבות והנחלת הידע המקצועי והטכני היו לזקני הקהילה את הסמכויות לשפוט בדיני משפחה וממונות, ואף להעניש רוצחים.

במהלך המאמר הקצר הוזכרה המשנה הידועה:

"…בן ארבעים לבינה;
בן חמישים לעצה;
בן שישים לזקנה;
בן שבעים לשיבה;
בן שמונים לגבורה;
בן תשעים לשוח;
בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם."
ונעשו בתוך המשנה הבחנות המתייחסות לתפקידיהם החברתיים השונים של זקנים שונים: עצה, זקנה, שיבה, וכו' אני לא זוכרת מה בדיוק היה הפירוש לכל אחד מהדברים, אבל הורגש ההבדל בין גילאים שונים בתוך הזקנים- בני חמישים זקנים (יש גם בני חמישים לא זקנים) זה לא אותו דבר כמו בני 90 מבחינת התפקיד החברתי.

התחלתי לחשוב על התרבות שלי, על כותרות צהובות בעיתונים- הרבה פעמים יש תיאור לא רלוונטי של המעורבים בפרשיות מסויימות. על חילונים צברים (או אשכנזים) בני ארבעים לא יכתבו כלום, אבל ברגע שמי שמעורב בפרשה כלשהיא הוא זקן (כמו גם חרדי, או אישה, לפי העניין) העורכים ייחסו לזה משמעות. אם זה סתם חילוני בן ארבעים יכתבו, לדוגמא, "רצח בירושלים". אם זה זקן, יכתבו "בן שמונים רצח מישהו אחר בירושלים", כאילו הגיל קשור לעניין עצמו (אותו דבר עם "אישה רצחה מישהו בירושלים", עולה מרוסיה, חרדי, וכו'). לזקנים תמיד יתנו מקום של זקנים, חלק מכל הזקנים האלה, שמזדקנים להם.

היה ממש מעניין אם היו לנו מילים שונות לתיאור זקנים שונים, למשל- מילה לזקן חכם ומשכיל, מילה נפרדת לזקן תשוש ששכח הכל. הכותרות היו נראות אחרת- "זקן חכם ומשכיל רצח בירושלים" נשמע אחרת לגמרי מ"זקן תשוש ששכח הכל רצח בירושלים". אנשים צעירים יכולים להיות מתוארים כ"סטודנט" או "נערה" או "ברמן", שהם תארים ברזולוציה הרבה יותר גבוהה, או שלא מוסיפים להם תיאור בכלל מתוך הנחה שברירת המחדל היא לדמיין מישהו צעיר, אבל ברגע שמדובר בזקן, הוא הופך ישר לזקן, ונעלמים כל הסממנים האחרים שלו (גם אם הוא במקרה ברמן, עדיין יכתבו בעיקר שהוא זקן, ולא ברמן).

לסיכום- יש כל מיני זקנים. יש כאלה שהמאפיין העיקרי שלהם הוא כאב פיזי מתמשך ודומיננטי. יש כאלה שהמאפיין העיקרי שלהם הוא השכלה תיאורטית רחבה ועמוקה, ויש כאלה שיש להם ערימות של נסיון חיים ותרופות סבתא. הייתי רוצה את היכולת להסתכל על כל הזקנים לעומק, ולא לתייג אותם רק כ"זקן" וזהו. הייתי רוצה לשמוע על הרבה זקנים בטלוויזיה (ולא רק על הזקן שעשה מרתון למרות גילו או הזקן הכי זקן. גם על זקנים ציירים וזקנים שהביאו מתכון לאולפן וזקנים שיסבירו לנו מיד על לייף סטייל). הייתי רוצה את האפשרות לבחור איזה סוג של זקנה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, ולא לקבל רק דימוי עקבי אחד של זקנים כל הזמן: "זקנים זקנים כאלה".

לקריאה נוספת: כתבתי פעם על ההפתעה שלי מזקנים לא זקניים. אפשר לקרוא גם שם.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, סוציולוגיה, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כל מיני זקנים, ומה אפשר לעשות איתם.

  1. יחזקאל הגיב:

    זה רק אני שהתלבט חצי מהפוסט אם אלו זקנים בקו"ף צרויה או קמוצה? 😉

    מעניין ההקשר למשנה באבות.

  2. יוליה הגיב:

    לפי הדמוגרפיה – באירופה עוד מעט זקנים יהיו כמו שלג לאסקימוסים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s