העוקד הנעקד והמזבח

היום השמיעו ברדיו את הפיוט "עת שערי רצון". השאיר בי רושם חזק.

" הבן אשר נולד לך משרה,

אם נפשך בו עד מאוד נקשרה,

קום העלהו לי לעולה ברה…

אמר לשרה כי חמודך יצחק,

גדל ולא למד עבודת שחק,

אלך ואורהו אשר לו אל חק,

אמרה לכה אדון רק אל תרחק.

ענה יהי ליבך באל בוטח.

עוקד הנעקד והמזבח…

הלכו שניהם לעשות במלאכה,

ויענה יצחק לאביו ככה:

אבי ראה אש ועצי מערכה,

איה אדוני שה אשר כהלכה,

האת ביום זה דתך שוכח?

עוקד הנעקד והמזבח…

הכין עצי עולה באון וחייל,

ויעקד יצחק כעקדו אייל,

ויהי מאור יומם בעינם ליל,

והמון דמעיו נוזלים בחייל…

שיחו לאימי כי ששונה פנה,

הבן אשר ילדה לתשעים שנה,

היה לאש ולמאכלת מנה…"

הנוסח המלא נמצא באתר פיוט, וניתן גם להאזין שם לפיוט במנגינות שונות. אין שם את הביצוע שהיה ברדיו, שלקוח מתוך הדסק של אהוד בנאי, והרבה יותר יפה ממה שאפשר למצוא באתר פיוט. אם אתן משקיעניות תוכלו למצוא את ההקלטה של התוכנית המילה האחרונה מהיום ולחפש את הפיוט שם (בערך מדקה 43 זה הפיוט, המילים זה העיקר).

עקידת יצחק תמיד הציבה בפני שאלה מאוד גדולה: מה אברהם היה צריך לעשות, איך אני יכולה להאמין באל שמציב דרישה כל כך לא הומנית. אם הייתי אברהם מה הייתי עושה (לא הייתי מקריבה את הבן שלי. ברור . האם זה אומר שיש פגם באמונה שלי? אולי זה בגלל שלא שמעתי את הקול המצווה בעצמי?).

היום היתה הפעם הראשונה שהצלחתי לתת לעצמי תשובה אמיתית על משמעות עקידת יצחק. התשובה מתחילה בסיפור חסידי שלמדתי לא מזמן עם יוליה: רב אחד (אני כל כך גרועה בשמות שזה לא יאמן) הלך אל רב אחר ועברה בו המחשבה שהוא היה צריך לקבל על עצמו עינויים כדי לכפר על כל חטאיו לפני שהוא ניגש לעמוד לפני הצדיק, הרב האחר. בתוך השיחה ביניהם החל הצדיק לדבר דברי תורה ודיבר על כך שחכמים הפחיתו מעוצמת העונש על חטאים המוזכר בתורה כדי שתמיד נרגיש עצמנו חייבים. יוליה ואני השלכנו מכאן על מחשבותיו של הרב לפני שהוא נכנס לבית הרב השני- בניגוד למחשבה המקובלת, אולי צריך לבוא אל האדם השני (כל אדם שאנחנו נפגשים איתו) בתחושת חובה, ולא בתחושה שהכל בסדר איתי?

קראתי בספר פסיכולוגיה מאת מרדכי רוטנברג ציטוט של אנתרופולוג שאני לא זוכרת את שמו (כבר אמרתי שאני לא זוכרת שמות?) שחקר תרבות מזרחית כלשהיא, נדמה לי ביפן. הוא כתב שבתרבות ההיא אסור להחזיר חובות. אם מישהי מחזירה לשכנה שלה משהו שהיא לקחה ממנה זה נחשב לחיסול היחסים ביניהן. הקשרים בין האנשים מבוססים על ערימות של חובות. היחסים בין בני המדינה הופכים למאוד צמודים- כדי להיפרד זה מזה צריך להחזיר חובות של כל כך הרבה שנים עד שעדיף כבר לדבוק זה בזה.

כך גם ביחסים בין בני משפחה: תמיד היה לי מוזר שיש משפחות בהן הילדים מקבלים דמי כיס תמורת עבודות הבית. בעיני הכי טוב שאני אהיה חייבת עד אין קץ לילדים שלי על כל מה שהם מביאים איתם אל הבית, והם יהיו חייבים לי לנצח נצחים על שאני אמא שלהם שנותנת להם כל כך הרבה. קראתי באיזה הנחיות של משרד החינוך על זכויות הילד במשפחה. התגובה הראשונית שלי היתה- לילד שלי אין זכויות! הכל הוא מקבל כמתנת חינם ממני, אימו המיטיבה עד אין קץ, והוא צריך לזכור את זה…

נחזור לעקידת יצחק- עקידת יצחק מבססת קשר של חובה אין סופית של אברהם כלפי האל (שהציל את יצחק, שויתר על יצחק) ושל האל כלפי אברהם (שויתר על יצחק, וגם הציל אותו במידה מסוימת). מאז יש לנו הזכות לומר בראש השנה, במילותיו של אהוד מנור בשיר היפיפה של מאיר בנאי: "אדון עולם, רק אל תהיה שוכח, העוקד, הנעקד והמזבח" , להזכיר זכות אבות.

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, סוציולוגיה, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על העוקד הנעקד והמזבח

  1. יחזקאל הגיב:

    להתחיל להסביר פה יהדות ותיאולוגיה?

    הרעיון שלך יפה מאוד, ואני יותר ממסכים בנושא של היחס לילדים. דמי כיס אולי זה דבר טוב (אני עוד לא החלטתי, אצטרך להחליט כשהבכור יגיע לגיל הרלוונטי), אבל תשלום על עזרה בבית? ישמרני אלוקים.

  2. efratw הגיב:

    תתחיל תתחיל. אבל רק מה שמשכנע אותך אישית, בלי אפולוגטיקה.

    ושבאמת ישמור אותך אלוקים. למה לא.

  3. חתול הגיב:

    את רוצה להגיד שאם היית שומעת את ציווי הקב"ה להקריב את בנך (וברור לך שזה הקב"ה) לא היית שומעת לו בשל רגשות ו"מוסר אנושי"?
    אכן, סיפור העקדה היה לי קשה במשך שנים רבות עד שהבנתי בעקבות שיעורים, שמטרת ציווי ה' לאברהם היא להראות שאם המוסר האלוקי נוגד את המוסר האנושי אז הראשון קודם. אך מסיום העקדה, מכך שאברהם מצווה לבסוף שלא להקריב את יצחק, אנו לומדים שהמוסר האלוקי לא יסתור את המוסר האנושי.

  4. יחזקאל הגיב:

    אחרי התגובה של חתול אני כבר לא רואה צורך בנאום הארוך שהכינותי.

  5. efratw הגיב:

    חתול- למעלה כבר הסתייגתי ואמרתי שאולי זה בגלל שלא שמעתי את הציווי בעצמי. נראה לי שגם אם זה רק היה כתוב בתורה כאחת המצוות כנראה לא הייתי מקיימת אותה: "שמור את יום השבת…העלה את בנך לעולה על אחד ההרים…לא תרצח לא תנאף לא תגנוב…" ככל הנראה הייתי מפרשת את זה כמשל, או אומרת שמי שצריך להקריב את בנו זה רק במקרה שהאמא והאבא שלו נראים בדיוק אותו דבר, או כל מיני מגבלות לא הגיוניות אחרות.
    לעניין הלקח- לא רוצה לקחים באוויר. אם יש משהו שסותר את המוסר האנושי- הרי שאני זקוקה ללקח הזה ואלמד אותו מהמצווה הסותרת את המוסר האנושי עצמה (למשל- ברית מילה סותר מוסר של אנשים מסוימים, וגם הקרבת קורבנות כשכל הקרבן נשרף ולא אוכלים אותו). אם אין מצווה הסותרת את המוסר האנושי, בסופו של דבר, הרי שהלקח מיותר ומה שקורה בעקידה זו סתם הפחדה.
    באופן כללי אני מעדיפה לחשוב שקרה משהו בעקידה: האל באמת רצה את הילד. אברהם באמת הביא לו. האל באמת חנן את אברהם ובנו. הלקח שלך מעמיד את כל העניין באור שגורם לו להראות כמו פיספוסים: ברגע האחרון האל יוצא מהמחבוא, עם הסיגר בפה, ואומר: "סתאאאאם, לא באמת! נראה לך שאני רוצה את הילד שלך? העיקר- בגלל שאתה דמות חיובית בסך הכל, כולם עכשיו ילמדו ממך איך להתנהג ושלא אומרים לאל לא".

  6. חתול הגיב:

    רק להזכיר לך שאמנם אין ציווי בתורה להקריב את הבנים (להיפך, יש איסור על כך) אבל יש ציווי למסור את הנפש על קידוש ה'. ואלפי יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם ואת נפש בניהם.
    זה מספיק רציני בעינייך?

  7. יחזקאל הגיב:

    בהחלט המטרה היתה לראות עד כמה האמונה של אברהם חזקה, האם הוא מוכן לציית ללא עוררין. גם אם נעזוב את רחמי האב על בנו, הרי אברהם יכל לשאול על סתירה "מיניה וביה" בדברי הקב"ה, בתחילה אמר לו ה': "כי ביצחק יקרא לך זרע", וכעת הוא אומר לו: "והעלהו שם לעולה"?‏ אברהם לא שאל כלום, אלוקים אמר – הוא עושה. לא סתם עושה אלא "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", קם מוקדם, לא מנסה למשוך את הזמן, ובעצמו מכין הכל לנסיעה, למרות שיש לו עבדים שיכולים להכין במקומו.

    רק אחרי הכל, אחרי שנשלח המלאך לעצור בעדו ולומר: "אל תשלח ידך אל הנער", רק אז הוא פונה אל ה', כפי שמספרים לנו חז"ל, ואומר: "אפרש לפניך שיחתי", ושואל את הסתירה הנ"ל. כעת מותר לו לשאול, כעת זה לא נראה כנסיון התחמקות מהציווי הברור. עכשיו הוא גם זוכה לתשובה: "אמרתי העלהו, ולא שתשחט אותו". כלומר, אלוקים ניצל כאן דו-משמעות של העברית, העלאה יכולה להתפרש גם כזביחה, ולא רק כלהעלות למקום גבוה יותר. אברהם הבין בהתחלה, וזה מה שאלוקים התכוון שיבין, שהכוונה לזביחה ממש, וכך נבחנה אמונתו התמימה בקב"ה, אבל בסופו של דבר התברר שלמעשה כשרק העלה את יצחק על המזבח, כבר נתקיים רצון השם, ודי בזה.

    בעניין הטענה המרכזית שלך, על ציווי אלוקי מול מוסר אנושי. מהיכן מגיע המוסר האנושי הזה? בעבר, כפי שציין חתול, בקרב עובדי המולך היה נחשב מוסרי ביותר להקריב את הבנים. גם כיום יש הבדלי מוסריות עצומים בין איזורים שונים ועמים שונים. די אם נזכיר את הפיגועים ובמיוחד פיגועי ההתאבדות, או את החרקירי היפני המקדש ומעדיף את הכבוד העצמי והגאווה על פני קדושת החיים, ועוד דוגמאות רבות. אז על איזה מוסר אנושי את מדברת? רוב המוסר של העולם המערבי, כפי שאני רואה זאת, הושפע מהתנ"ך, בסופו של דבר. אני מניח שהתשובה ברורה מאליה.

  8. efratw הגיב:

    לא אמרתי שום דבר על מוסר אנושי. אמרתי שאני לא יודעת אם יש ציווי בתורה שנוגד את המוסר האנושי, כולל למסור את הנפש על קידוש ה', שאני לא יודעת אם זה סותר את המוסר האנושי.
    מה שכן אמרתי זה ככה: נניח שיש ציווי בתורה הסותר את המוסר האנושי. נניח לרגע שברית מילה לילד שלך סותר את המוסר האנושי, כאמור- זאת רק הנחה ואני לא רוצה לטעון שזה סותר ורק נניח שזה סותר את המוסר האנושי ויש כמה אנשים שאני מכירה שזה סותר את המוסר שלהם, או את מה שהם מאמינים בו. האל ציווה את אברהם למול את בנו. אברהם קיים, בניגוד לרגשות האנושיים האבאיים שאומרים לו "זה כואב מאוד, ואתה עושה את זה לבן שלך רק בגלל שהאל אמר". אני, אתם, וכל קוראי התנ"ך לומדים את הלקח- גם אם זה סותר את מה שאנחנו מרגישים, האל ציווה, אנחנו מקיימים, כמו אברהם אבינו הצדיק שלא חס על בנו ועל עצמו ומל את בנו כפי שצווה. לא חסרות דוגמאות בהן אפשר לטעון שמשהו נראה קשה מבחינה מוסרית או רגשית ואבותינו הצדיקים מקיימים. למה צריך ליצור דוגמא מלאכותית של ציווי לא אמיתי, שמתבטל בסוף, רק כדי להמחיש את הנקודה? למה אי אפשר להשתמש במצוות האמיתיות שאבותינו מסרו נפשם עליהן?
    אם אין דבר בתורה הסותר את המוסר האנושי, ויש דגש על "אם", כי אני לא יודעת, למה אני צריכה ללמוד את הלקח על מה עושים במקרה של סתירה?

    ולעניין השאלה של אברהם אחר כך- אם אני הייתי אברהם לא הייתי שואלת. ברור לי שכל אחד אחר ירצה את הבן שלי, כולל האל. הוא מדהים, הבן שלי. כל אחד ירצה אותו. גם אם האל נתן לי אותו מראש, והבטיח לי שיהיה לו טוב והוא ימשיך אותי. האל עדיין ירצה אותו כי הוא מדהים.
    בעלי לימד אותי על ראש השנה כ"יום הרת עולם". האל נזכר בלידה של העולם, וגם בלידה של הבן שלי והבנים שלו. אנחנו שואלים את האל, כמו אברהם: אתה רוצה ששוב נחזור להיות כמו בלידת העולם, או כמו קצת לפני זה? אני שואלת את האל- אתה רוצה את הבן שלי באמת כמו שהוא היה לפני שנולד, זך וטהור, לפני שלמד ממני איך להיות בן אדם ואולי התרחק מן האל? אנחנו שואלים את האל אם הוא מתחרט על הכיוון שהעולם התפתח בו ואולי התרחק ממנו, ובטח שעברנו כמה חטאים איומים בדרך, שואלים את האל אם הוא רוצה לקחת אותנו חזרה אליו, חזרה לנקודה הטהורה ממנה התחיל העולם. והאל באמת רוצה לקחת את כולם, לקחת את הילד, אבל הוא לא לוקח. ואז כולם שמחים ויש חגיגה גדולה של ראש השנה וחיבוקים.

  9. שי הגיב:

    סיפור העקדה, בלתי מובן לנו ואלמלא נכתב אי אפשר היה לכתוב אותו. ועכשיו משנכתב, אולי נכתב כדי שנהפוך בו כסיפור. כך שהנסיון להתחקות אחר היחסים בין אברהם לה' נועד מראש לכשלון. הנסיון ללמוד מן הסיפור הוא הציווי לדורות.
    אז מה היה לנו?
    אין לי מושג אבל אולי אפשר לומר שמכאן למדנו שילדים אינם רכוש של הוריהם – כל אדם עמד בפני עצמו מול האל. אולי אפשר ללמוד מסוף הסיפור כי ביהדות (בניגוד לדתות אחרות) הורים לא צריכים לסרס את ילדיהם (לעשותם בדמותם כצלמם) וילדים לא צריכים להחריב את עולם אבותיהם על מנת להתפתח (ע"ע אדיפוס) אלא יכולה להיות התפתחות של אלו לצד אלו 'דור לדור יביע אומר'.
    ואולי עצם השאלה באה מאיתנו הדורות שאחרי, התמהים על אברהם מאחר שדורות רבים הפנמנו את הציווי 'אל תשלח ידך אל הנער'ודווקא בני דורו שאלו הפוך 'איך לא הקרבת את בנך ? ' כך שמטרת העקדה הייתה דווקא להוכיח לדורו כי מה שהיה כה מקובל הינו בגדר חטא גמור.
    עד כאן מחשבות להבוקר
    שנה טובה כתיבה וחתימה טובה
    שי

  10. יחזקאל הגיב:

    תקראי מה ‎‎כתב‎‎ על זה נמרוד. לא גישה דתית קלאסית, אבל גישה מעניינת.

  11. יוליה הגיב:

    אני איתך בעניין הזה.
    קשה לראות את הצורך באלמנט הדרמטי שמדגים עד כמה הדת שלנו שונה מהדתות האחרות (באותו הזמן) שחייבה את אברהם להגיע לרגע המתח עם הסכין מונפת. (התנ"ך לא אמור לתעדף יופי ספרותי)

    זה גם מפחיד בתקופה שלנו – שה' לא מדבר איתנו פנים מול פנים וכל מיני אנשים מתיימרים להגיד בשמו שמותר להתיר התנהגויות שסותרות (בעיניי) את המוסר האנושי (כפי שאני רואה אותו, והאמת שלפעמים גם כפי שהם רואים אותו, בטענה שבעצם ה' רוצה ככה).

    וחוצמזה (חתול)אני ממש ממש ממש ממש לא רואה איך דומה עקדת יצחק שאתה מקריב משהו אחר(!!!!!!) לשאדם מקריב את עצמו.

  12. יוליה הגיב:

    מבלי לקרוא את מה שנמרוד חשב – זה לא פואטי שאחרי אלפי שנים שנמרוד יוצא להסביר את אברהם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s