מזמן מזמן הפסקתי לראות טלוויזיה וזה לא חסר לי מאז (חוץ מכשכולם בעבודה היו בעיצומו של סמול טוק, ורק אני הרגשתי טפשה שלא הבנתי מה הכללים של המשחק בתוכנית ריאליטי אחת. בדיעבד התברר שאף אחד לא ידע באמת מה היו הכללים בתוכנית, חוץ מההפקה, כך שלא הפסדתי הרבה).
לאחרונה אני תופסת את עצמי מבלה הרבה זמן מול המחשב. "לפחות זו לא טלוויזיה", אני מנחמת את עצמי, אך מיד שואלת: האמנם? אולי המחשב הוא כן טלוויזיה?
הדבר שהכי מפריע לי בטלוויזיה זו הפאסיביות. פתאום אני שמה לב שככל שאני הופכת את המחשב שלי לנוח יותר- מוסיפה אתרים למועדפים, מאריכה את רשימת הקריאה בגוגל רידר שלי (למאותגרים טכנולוגית- אתר פרטי, כמו תיבת דואר, שמרכז את כל מה שכתוב בכל האתרים שאני רוצה לקרוא ובחרתי מראש) אני הופכת ליותר פאסיבית והמחשב שלי נהיה דומה יותר ויותר לטלוויזיה- משדר לי בערוצים בודדים את כל זרם המידע.
אפשר לטעון ולומר שהתכנים הם שונים, וכאן אני בוחרת בעצמי את התכנים, אבל תכל'ס, ראיתי את רשימות הקריאה של כל כך הרבה אנשים. יש איזה שלושים אתרים שהמון אנשים קוראים (כולל אני), ומעט מאוד מקום לייחודיות שלי. וגם האתרים שבחרתי לקרוא- הרבה פעמים השיקול שלי בבחירה הוא המדיום ולא המסר, כלומר- אני אוהבת לקרוא אנשים שכותבים טוב, והרבה פעמים זה בא על חשבון התכנים- אני לא ממש כמהה לדעת, למשל, על חייה של עוד בחורה תל אביבית, אבל היא כותבת ממש טוב, ובצורה מאוד חיננית, שזה עושה לי חשק לקרוא. אני מוצאת עצמי קוראת על נושאים שממש לא מעניינים אותי ואף דוחים אותי בגלל חוסר היכולת לסנן- הכל מגיע לי אל תוך קורא הRSS שלי, ואני קוראת ברצף.
לאט לאט היתרונות של המחשב- הצורך להיות אקטיבית ולבחור בתכנים (על ידי הקלדת הכתובת, למשל, או חיפוש בגוגל), היכולת לסנן ולהגיע אל תכנים ייחודיים לי ומאופיינים אישית על פי מה שאני אוהבת- כל היתרונות האלה נעלמים, והמחשב שלי הופך לסוג של טלוויזיה.
משימה לקוראים- קוראים יקרים. הלכתי לאיבוד. התשובה שהייתי רוצה להגיע אליה היא "מה פתאום, המחשב בכלל לא דומה לטלוויזיה, את סתם מדמיינת. אינטרנט זה הרבה יותר איכותי", אבל התשובה שאכן הגעתי אליה מאוד רחוקה ממנה. אנא שכנעו אותי בההיפך ממה שאמרתי כדי שאוכל להשקיט את הדיסאוננס. הדיסאוננס הזה ממש מזכיר לי את הדיסאוננס "למה את רואה טלוויזיה אם זה זבל" שפעם תקף אותי במלוא עוזו. אולי הם קרובי משפחה.
במקום תה 
לא מסכים. לחלוטין לא מסכים. למרות שאולי אני לא יכול לדבר, כי אני לא ממש מכיר את הטלוויזיה, אבל אני לא מסכים עם מה שאמרת על המחשב, וליתר דיוק על האינטרנט.
למעשה, בעצמך אמרת שאת כן מסננת מה את קוראת, "אבל היא כותבת ממש טוב, ובצורה מאוד חיננית, שזה עושה לי חשק לקרוא" (אגב, למה לא נתת לאלמה קישור? לא יפה…), כלומר הבחירה שלך היא במי שכותבת טוב, גם אם התוכן מצד עצמו פחות מעניין. אם מישהו כותב גדוע, כנראה שהוא לא ישאר בקורא הרסס שלך יותר מידי זמן. אז את בוחרת או לא?
אני מסכים שיש צורך לזכור ולסנן מידי פעם את הגוגל רידר או את המועדפים (אם מישהו עוד משתמש בזה 🙄 ) לנפות משם את מה שלא מעניין אותנו, כדי לפנות יותר זמן לתוכן שיותר מעניין או יותר חשוב מבחינתנו. כמובן שאנחנו יכולים לבחור להשאיר אנשים ברשימה שלנו בזכות הכתיבה הטובה, השעשוע שהם גורמים או מה שלא יהיה.
אני עושה את זה בצורה פשוטה: מידי פעם אני רואה שאיזה פיד תופח לי לממדים מוגזמים, כלומר אני לא טורח לעבור עליו יותר מידי. מסקנה: קישטה, החוצה, בשבילי אתה לא מספיק מעניין/חשוב/משעשע כדי להיות ברשימת הקריאה שלי.
(נחמד לך חשבון נפש לסוף השנה 😉 )
יחזקאל-
התכוונתי לכך שכמו בטלוויזיה, המדיום הופך להיות משמעותי יותר מהתוכן. הבעיה בטלוויזיה היא שיש שם אנשים סופר-מוכשרים- רוקדים, שרים ומדברים בצורה נהדרת, אבל התוכן הוא לא התוכן שהייתי רוצה לקבל. ככה גם כאן- אני מוצאת עצמי בוחרת לקרוא על פי איכות הכתיבה ולא על פי הנושא והאם הוא משמעותי לחיי.
את אלמה לא קראתי, אבל עכשיו כשאתה מפנה אותי לשם אני אנסה…
אה, אז לינק לשרונג. 🙂
אני באמת קוראת את מה שהיא כותבת. אתה חושב שהיא תשמח אם אני אלנקק אליה מהמילים "עוד בחורה תל אביבית", בהקשר בו אני מתלוננת על כך שלמרות הכתיבה החיננית, התוכן הוא לא מה שהייתי בוחרת לו הייתי מסננת לפי תכנים? אולי בכל זאת עדיף להשאיר את זה פתוח, כסטריאוטיפ.
חוץ מזה, לאור הבקיאות המרשימה בבחורות תל אביביות, אולי תמליץ קצת, ככה באופן כללי, אפשר כאן אפשר אצלך בבלוג? לא חייב שזה יהיה על בלוגים של בחורות, אפילו אין העדפה מיוחדת לתל אביבים!
את יודעת, לPR אין ריח 🙂
סתם, אל תשני.
את שרונג מי לא קורא, והיא המליצה על אלמה בהזדמנות. אשתדל בקרוב להשלים את הבלוגדיי ולכתוב מה אני קורא, לא שאני קורא כ"כ הרבה.