לקפוץ בחשכה

והפעם- ביקורת תיאטרון.
לכו לראות את ההצגה לקפוץ בחשכה. מומלץ במיוחד לפילוסופים, לרווקים, לנשואים, ולאנשים שהתורות הרוחניות שבאופנה עכשיו לא ברורות להם לחלוטין. ההצגה מדברת על פילוסוף מבוגר שנשאר בלי אשתו בבית בערב שבת ולא מצליח להביא את עצמו לשבת לסעודת ליל שבת לבדו. במהלך ההצגה עולות שאלות על המתח בין פילוסופיה לאהבה- האם אדם נשוי באמת מסוגל לרדוף אחרי האמת, שלו או של העולם, או שהאהבה מסיטה אותו מן האמת וכובלת אותו לפשרות עבור בן הזוג? ומעבר לכך- האם לאדם בודד יש סיכוי להגיע אל האמת בכלל, או כל משמעות שתנסו לייחס למשהו היא הבל?

בהתחלה חשבתי שהצגה בהשראת ספר קהלת תהיה יבשה- ספר קהלת הוא בין הספרים המדכאים והפחות מעניינים בתנך, אבל הם הצליחו להעלות בהצגה שאלות מרתקות שגם רלוונטיות לימינו, דומות לשאלות שאני שואלת את עצמי לפעמים. חוץ מזה, הקטעים המצחיקים היו מצחיקים (צחקתי ממש בקול, עם דמעות, בחדר נורא קטן והיה פדיחות מאנשי ההצגה שאני מרעישה להם באמצע), הקטעים הרומנטיים היו מרחיבי לב, והקטעים העצובים היו במקום.

לצערי אני לא יודעת עוד הרבה פרטים על ההצגה הזו. הייתי בחזרה פתוחה לקהל, ואני לא יודעת מתי הם יתחילו להציג על במות. מדובר בהצגת יחיד (למרות שהפרצופים שהבמאי עשה במהלך ההצגה היו מרתקים גם, ראו עליו שחשוב לו שהשחקן יצליח. הוא דקלם איתו בלב את כל המילים והיה מתוח בקטעים היותר מסובכים). אני לא זוכרת איך קראו לשחקן, לבמאי או לתיאטרון אליו הם משתייכים. אני מקווה שהשם לקפוץ בחשכה הוא מדויק. אולי הם עוד ישנו אותו עד להצגות האמיתיות. בכל מקרה, אני די בטוחה שלא יהיו יותר מדי הצגות שמבוססות על קהלת, ומניחה שהצגה על קהלת בטח תהיה מוכנה עד סוכות, שזו העונה החמה של קהלת.