מה אני קוראת, קראתי ואקרא- דיווחים מהשטח

משהו מוזר קורה במדור מה אני קוראת. הבטחתי לכן שאדווח אם שאר הספרים של מורקמי יפים כמו הספר הראשון שלו שקראתי, ולא דיווחתי. אחר כך כתבתי ביקורת על ספר אחרי 18 עמודים בלבד, שכמה מהם בכלל לא קיימים כי הספר לא מתחיל בעמוד מס' 1, והבטחתי לכתוב על ההמשך ולא כתבתי, ועכשיו פתאום בא לי לכתוב על ספר שאני עוד לא התחלתי לקרוא בכלל.

אז נעשה את זה מסודר- קודם אני משלימה חובות, אחר כך ממשיכה אל האופק. בקשר למורקמי- מסתבר שהספר שקראתי היה הספר הכי טוב שלו, בעיני, מכל מה שקראתי אחריו, אז למרות שקראתי עוד- אין לי ממש המלצות. התרגום בספר בני החורין הקטנים הפך להיות קצת יותר טוב בהמשך הקריאה, אבל אני לא יודעת אם זה בגלל שכבר נכנסתי לסיפור יותר מדי בשביל לעסוק בזוטות או שזה באמת השתפר. העלילה היתה מצחיקה וכיפית. לקראת הסוף הוא ויתר קצת על הכיפיות לטובת פיתוח העלילה, אבל עדין- אין כמו טרי פראצ'ט (אם יש כמותו, אנא דווחו לי ואקרא. הדרישות- פנטזיה מצחיקה).

לסיום, הנה תובנה שחשבתי עליה רק מלהביט בכריכה של ספר שעוד מעט אתחיל לקרוא. יכול להיות שפיתוח תובנות בקצב כזה אומר עלי שאני דעתנית מדי. אז ככה: אני עומדת לקרוא את "מות אכילס" של בוריס אקונין, הרביעי בסדרה שלו על פנדורין הבלש, ושאלתי את עצמי מה דעתי על התבלושת של בוריס אקונין. הגעתי למסקנה שהוא קצת אכזרי- לסופר יש איזו אחריות כלפי הדמויות שהוא עצמו יוצר. אם אף אחד לא יאהב אותן- הוא אחראי לאהוב אותן, וכאלה. אבל אקונין לא נרתע מלטבוח ללא רחם בדמויות ראשיות וביקיריהן, ולהמיט עליהן אסונות לא הכרחיים. דמויות מסכנות שכאלה. עד כאן תובנה שלפני קריאה. נראה אם גם בספר הזה זה מה שיהיה או שהפעם יצוצו חסד ורחמים.

עדכון: על ההתחלה נרצח מישהו מקרוביו וידידיו של הגיבור. על זה כנראה הספר. לא קראתי קודם את הכריכה האחורית, מבטיחה. אני כל כך צודקת בקשר להתעללות הסופר בדמויותיו. לפחות הוא דואג להחמיא להן: בשלושת העמודים הראשונים יש איזה 15 תיאורים של הגיבור כיפה, חתיך, נאה, השפם שלו מתאים לו*, מעניין, עדין ועוד. בהמשך הוא גם כמובן מתפתח למבריק ומוצלח באופן קיצוני.

*השפם שלו מתאים לו- זה כנראה שקר. שפם לא מתאים לאף אחד.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה איזה כיף, טכנולוגיה, ספרים, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מה אני קוראת, קראתי ואקרא- דיווחים מהשטח

  1. יוליה הגיב:

    לאנשים עם שפתים עליונות מזוויעות במיוחד.
    פעם גם בנות חשבו ששפם זה יפה – אבל הכי מזעזע מבחינת סרות הטעם השפמפמי, זה התיאור של הרוזנת הקטנה ב"מלחמה ושלום", היא מתוארת כמאוד יפה עם שפמפם קל, כמו פלומה (!!!!!), כולל תיאור בתנועות השפם תוך כדי דיבור כסממן של התחנחנות.
    ברררררררררר……….. מופסה ….

  2. efratw הגיב:

    אני כותבת פוסט שלם ובסוף את כותבת רק על ההערונת בסוף? ומלחמה ושלום- לא קראתי. אבל אולי הרוזנת הקטנה שם היא בעצם חתולה. להן זה דווקא כן יפה שפם.

  3. יוליה הגיב:

    יש אנשים שגם לא כותבים לי תגובות על התגובות. לא ננקוב בשמם המפורש.
    וחוצמזה אני לא יכולה לכתוב הערות על הספר כי קראתי אותו ואני מפחדת להרוס.
    והכלב אכל את השיעורים/הגשם וכו' וכו'.

  4. פינגבאק: מה אני קוראת (30) « במקום תה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s