לעיתים אני עוברת באתר שאוסף את כל מה שכתוב בכל מיני בלוגים בעברית לעמוד אחד. בין הבלוגים, אפשר למצוא גם בלוג של צ'רקסים. הכותרות בבלוג הזה תמיד גורמות לי להיזכר בחיבה ב"והיום איננו כלה". החל מהשם של הבלוג- אדיגה, והלאה לכל מיני שמות אקזוטיים שמופיעים בו- דזסיגייב, חאתיגיקו, נאלצ'יק (זה מקום ולא איש). חלק מהשמות מזכירים לי את גרוזיה, חלק סתם נשמעים מאיפשהוא בברית המועצות לשעבר. הכותרות שם מאוד בולטות על רקע כל הישראליות הישראלית מסביב, ומזכירות לי שיש מקומות אחרים בעולם.
מעניין ששמות יכולים להיות מוכרים לי מספר. העולם שאייטמטוב בנה, במיוחד בספר והיום איננו כלה, הוא כל כך מורכב שהוא גורם לי להרגיש משהו מוכר בשמות שאני פוגשת סתם כך במקומות אחרים, כאילו זה זכרון מהחיים שלי. אני קוראת את השמות האלה ומיד מופיע לי בראש טרקטור באמצע המדבר, לוחמים אמיצים וכפריות נידחת.
אייטמטוב מת לפני שבועיים, אני מקווה שהוא היה רואה בזה שהוא נכנס לי לזכרונות הספד ראוי.
* וחוץ מזה אני לא יכולה להזכיר את אייטמטוב בלי המשחק האהוב: לנסות להגיד את השם שלו במנגינה של "איי! כמה טוב!". שעות של הנאה.
במקום תה 