(ככה כותבים יאללה?)
הגעתי למסקנה אסטרטגית בעניין החטופים. לצורך העניין אני צריכה שיתוף פעולה של כולכם, כן, כן, גם את שם בסוף, שלא תחשבי שלא ראיתי אותך.
כל מי ששייך לקבוצה א'- אתם בעד להחזיר את הבנים הביתה בכל מחיר. קבוצה ב'- אתם קמצנים מהגיהנום. אתם אומרים: לא להחזיר אותם אלא אם כן במחווה של רצון טוב אסד הבן מפעיל את קשריו בלבנון ושולח לנו אותם ארוזים בסרט במשלוח עד הבית והמגעילים בעזה מחרים מחזיקים אחריו.
יאללה מכות!
לא היה ברור? אתם מעדיפים שאני אחלק אתכם ל'צהוב' ו'אדום'? פונפונים ובלונים? בננה ותפוז?
בכל פעם שאני קוראת שאיזו אמא של חטוף בוכה שכולם יצטרפו אליה להפגנה אני אומרת בליבי- למה, למה אנחנו מראים להם שאנחנו כל כך רוצים? ובכל פעם שאני רואה כמה אדישים ואנוכיים ראש הממשלה וחברי הממשלה אני אומרת לעצמי בשקט- מה, באמת לא אכפת להם ואולי החטופים ישכחו מלב ובעוד 20 שנה הם יהיו רון ארד? לכן החלטתי שאנחנו צריכים לעשות הצגה קטנה- קבוצת הצהובים (או פונפונים, או בננה, תלוי איך העדפתם להתחלק) יהיו בעד והאחרים נגד, ובעזרת הכבלים של הקבוצה השניה כל קבוצה תוכל להתפרע ולהשיג את מטרותיה- קבוצה אחת תשאיר את העניין במודעות (כי רוצים להחזיר את הבנים הביתה), קבוצה שניה תשיג מחיר הכי נמוך שהיא יכולה תמורת השבויים (כי אנחנו לא מוכנים לתת כלום).
כל עוד כולם הולכים מכות זה מצוין. אני מאוד חוששת אם אחת הקבוצות תנצח. חס וחלילה להחזיר בכל מחיר, חס וחלילה לחכות ולאבד אותם.
במקום תה 
אני חוששת שזה לא יעבוד בלי חוף ים. ובחירת אהוד/אהודת הקהל באמצעות SMSים.
את צודקת לגבי ההתלבטות, זו בדיוק הסיבה שבימים בהם עוד היה אמון מסויים של האזרחים בשלטון, הכל נעשה בשקט וכך התמודדו עם דילמת המחיר ואכפתיות.
אני מציע שקודם נלך מכות ואחר כך נחליט על מה התוכחנו ואיזה פון פון יקבל כל אחד, אבא 8)