אני קוראת יותר מדי.

והפעם- ביקורת הספר האי של סופייה בפי גיבורים פוטנציאליים שלו:

אלקסיס ישבה מול מיקיס תיאודורקיס הזקן על מרפסת הטברנה היוונית, שיערה השחור ועיניה השחורות (כצבע עיניהם ושערם של כל בני כריתים מזה מאות בשנים) התבדרו ברוח החמה שבאה מן הים שנפרש לרגליהם. אז איך הספר? שאלה את תיאודורקיס, בהביטה במבט חולמני בעיניו השחורות ובשערו השחור, כשערם ועיניהם של כל בני כריתים, האי המופלא ששמר על מסורתו ועל שחור עיניהם ושערם של תושביו במשך מאות בשנים.

השולחן עמוס המזטים עמד ביניהם, ובשתיקה שנוצרה הם טעמו מהראקי ומהציזיקי ומהסופלאקי ומעוד עשרות מאכלים עם שם שנשמע יווני אותם ערכה לפניהם, במסורתיות כריתית חמה ומכניסת אורחים שנשמרה זה מאות בשנים, מריה, אשתו של מיקיס, שעיניה השחורות ושערה השחור, כעיניהם ושערם של כל בני כריתים זה מאות בשנים, נצצו אליהם גם מחשכת המטבח. הנשים לבשו חולצות רקומות וחצאיות עממיות, כי זה מה שלובשות כל בנות כריתים השחומות והיפות באופן מסורתי מזה מאות בשנים. ניכר היה שהעדיפו לנבור זו בתולדות משפחתה של זו כאילו אין מחר כמנהגם של בני כריתים מזה מאות בשנים, על פני דיבור על ספרים. השתיקה נמשכה.

תגידי, מה פשר הצבע הצהוב המשונה של השיער של החבר שלך ג'ק? שאל תיאודורקיס. זה בגלל שהוא לא יווני. השיבה אלקסיס, והוסיפה: לא שמת לב שהוא גם מאוד מסודר, קפדן, שתלטן, ומדי פעם נפלט לו הייל היטלר? אני מתלבטת אם להתחתן איתו.

תיאודורקיס הזקן הזמין עוד סיבוב של מזטים ואוזו. הוא נזכר בטעמו של הלחם הקדוש מהחגיגות הקדושות של סנטוס מיכלקוס הקדוש מגן החלשים שנערכו באופן מסורתי בעונה ציורית זו של השנה, ובאפיה המסורתית שאפו כל בני הכפר הקטן והציורי ששמו שתי כוסות קמח, שתי כוסות מים, מלח, קורנית, טימין, רוזמרין, איזוביון, ושאר עשבי המרפא שליקטו נשות הכפר בהרים ונהגו להוסיף ללחם הכריתי. הוא נזכר בשלושת הסיבובים המסורתיים שערכו עם הלחם סביב הכנסיה תוך קפיצה על רגל אחת ושזירת זרי פרחים למזל ברכה והצלחה.

מריה קטעה את מחשבותיו כשהזמינה את המנגנים לנגן על הבוזוקי והסירטקי וחליל ההרים המסורתיים מנגינות מסורתיות שנשמרו באי כריתים הקסום מזה מאות בשנים וכולם פצחו בריקודים יווניים מסורתיים בהם התבדרו שמלותיהן הרקומות המסורתיות של בנות כריתים המסורתיות ובביישנות אין קץ הצטרפו לריקוד הבחורים השריריים והחסונים של הכפר תוך שהם מתכוננים לבקש את ידי הנערות המסורתיות מאבותיהם המסורתיים בדרך המסורתית הנהוגה בכריתים מזה מאות בשנים.

(כנראה שאני משלמת את המחיר המסורתי על העדפתי הנוכחית להימנע מספרים שיש בהם אלימות, מתח, משברים, צער או כאב. ולסיכום: ספר שטחי שטחי בו כמה פלקטים הקשורים זה לזה בקשרים משפחתיים ורגשיים שטחיים נוברים זה בקורות משפחתו של זה).

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אני קוראת יותר מדי.

  1. יוליה הגיב:

    באמת נשמע כמו הסיפורים שסיפרתי לפינקליות – הרבה תיאורים חוזרים, מעט עלילה. לפחות למדת על המאפיינים של בני כרתים, תוכלי לזהות אחד בעיניים עצומות – על פי ריח הקורמית, טימים איזוזביון ושאר עשבי מרפא…. ואם האף שלך ממשיך להיות סתום, תצטרכי להציץ קצת ולראות שהוא באמת מקפץ על רגל אחת כמו שצריך…
    נשמע כמו ספר היסטוריה אלטרנטיבי של משרד החינוך.

  2. efratw הגיב:

    באמת יש עלילה ויש משברים. היא כל כך דלה עד כדי כך שכל פרט הכי קטן שמוסיפים על הספר, שרומז לעלילה, כבר מגלה את כל מה שיקרה אחר כך. הנה פרט כזה לדוגמא, להגנתי יאמר שהוא מופיע די בהתחלה של הספר כך שגם אם את קוראת את הספר ולא אמרו לך כלום קודם אז את כבר יודעת מה הסוף: הכפר של הגיבורות של הסיפור שוכן מול אי קטן ששימש בעבר כמושבת מצורעים. נחשי מה יהיה בהמשך? לא כל כך קשה לנחש את הסוף. אולי אני צריכה להעלות טיפה את מינון המתח בספרים שאני קוראת.

    חוץ מזה, הספר באמת נשמע כמו ספר היסטוריה ובסוף הספר אפילו יש הסברים על הרקע האמיתי לגמרי של כמה מהפרטים בספר עם הפניות לגופים (רפואיים, דתיים, לאומיים) שפועלים היום בנושא. דידקטי להחריד. 

  3. יוליה הגיב:

    מויישל'ה והכיפה האבודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s