אז ככה זה. מממ… מעניין. טוב, מספיק ודי.

אני מצוננת. בגלל שזה לא קורה לי הרבה, מלבד המועקה הכבדה שזה משרה עלי זו גם חוויה מעניינת ומחכימה שמאפשרת לי לפתח אמפתיה עזה כלפי אנשים שחולים בתדירות גבוהה יותר. מרתקת אותי התופעה של לא להרגיש טעם של שום דבר. שמעתי עליה בעבר, כמובן, אבל לא האמנתי שבאמת זה יכול להיות. אפילו למאכלים ממש טעימים יש טעם של שום דבר וזה מאוד מפליא אותי (וגם קצת מאכזב, כי הזדמנו לי כמה כאלה לאחרונה). אני תוהה אם אני מסוגלת לשתות תה בלי סוכר (כי מה זה משנה, ממילא כל מה שאני מרגישה זה ששתיתי משהו חם), או לאכול דגים (בשביל הבריאות. בדרך כלל הטעם שלהם נוראי מדי, אבל אם לא מרגישים טעם אולי אפשר להנות מהייתרונות הבריאותיים שלהם), אבל נראה לי שאני לא אקח את הסיכון שבכל זאת משהו מהטעם יקלט. חוץ מזה, הגעתי למצב שבו האף שלי הגיע לדרגת פינוק מירבית (אני חושבת). לעולם לא אחשוב עוד על צרכני סופר-מטפחות-אף-רכות-ואווריריות-מלאות-אלוורה-וכל-שם-של-צמח-אחר-שנשמע-בריא-פלוס-קרם-לחות שהם מפונקים מדי. לא שקודם חשבתי ככה, כי החזקתי מהמתלוננות המצוננות והאמנתי להם, אבל עכשיו ממש חוויתי את העניין על בשרי.

 מדי פעם אני חושבת לחלוק עם אחרים כל פרט מתוך החוויות החדשות האלה, משהו בסגנון- "לא להאמין, האף שלי סתום ולא עובר דרכו שום אויר ואני אפילו נושמת דרך הפה", אבל אז אני נזכרת שבטח לאנשים אחרים החוויות האלה לא כל כך זרות וחדשות כמו לי.

כדי להעמיק את החוויה, אני לא משתמשת בשום תרופה, והפעם לא מטעמי חשדנות כללית כלפי תרופות אלא בגלל שבהריון אסור לקחת שום תרופה חוץ מאקמול הכי פושט, שלא עוזר נגד נזלת בכלל. אני מנסה את התרופה של יוליה ואביגיל- לשתות כמויות עצומות של מיץ תפוזים די טבעי. הידעתן? בבקבוק ענקי של מיץ תפוזים (שני ליטר) יש כמעט חצי מכמות הקלוריות המומלצת לאדם מבוגר ליום (920)! חוץ מזה, פיתחתי תיאוריה לגבי השפעת מיץ תפוזים על הבריאות. שימו לב: בדקתי על השפעות של ויטמין סי, בחיפושי אחר מענה הולם לצינון שמותר לנשים בהריון, וגיליתי השערה מחקרית שאומרת שלקחת כמות גדולה מדי ביחד זה לא טוב ולכן אולי יעיל יותר לקחת בהפסקות של חצי שעה, לאורך היום. נראה לי שהם לא בדקו את זה כי הם עוד לא מצאו את הפראיירים שישבו ימים שלמים, יאכלו כל חצי שעה ויטמין סי ויבדקו במעבדה את ההשפעות. גם אם היו עורכים ניסוי כזה בטח היה ממש מבאס להיות בקבוצת הבקרה שלו. בכל אופן, אולי מיץ תפוזים זה ויטמין סי שאפשר לקחת רק במנות קטנות, כי כמה מיץ כבר אפשר לשתות ברצף. מצד שני, קראתי גם שויטמין סי מתפוגג במגע עם האויר אז אולי אחרי קצת זמן לא נשאר כל כך הרבה ויטמין סי במיץ. אבל זה משמח לשתות מיץ תפוזים, כי מדי פעם מרגישים בצל של הטעם הטוב שיכול היה להיות לו אם הייתי מסוגלת להרגיש טעם של משהו, ואולי השמחה שזה מעורר בי היא זו שמבריאה.

אגב תיאוריות בדבר פעילותם הרפואית של כל מיני דברים- השפעתן המרגיעה של תיאוריות מסבירניות כאלה על נפש האדם היא מדהימה. קחו לדוגמא את ספיידרמן, איך הוא כזה חזק? הוא ננשך על ידי עכביש רדיואקטיבי. ואיך נשיכה של עכביש רדיואקטיבי הופכת אדם לכזה חזק? זה כבר לא משנה. ברגע שמוצאים איזו סיבה שנשמעת בסדר, אפשר להמשיך עם הסיפור הראשי בלי הפרעות. ככה זה גם עם עניין הויטמין סי. נחמד לי לדמיין את חלקיקי הויטמינסי מתקהלים להם ונלחמים ברשע, וזה נשמע לי הגיוני שאם אוכלים כל פעם קצת אז ההשפעה שלהם מתחזקת כי צפוף להם ביחד ובנפרד, במנות קטנות, כל אחד מהם משמעותי יותר ומסוגל למעשי גבורה אמיתיים. אבל האמת היא שבאותה מידה הייתי מקבלת תיאוריה שאומרת שצריך כמות עצומה של ויטמינסי ביחד, במכה אחת, כדי לתת לאויבים הצינוניים מכה ניצחת. בקיצור- אין לי מושג איך זה עובד, אבל אני אוהבת לעשות דמיון מודרך כזה ולשכנע את עצמי שיש בסיס מדעי איתן למה שאני עושה ושאני לא כל כך חסרת אונים כמו שנדמה לי.  

כרגע אני בשלב שנראה לי שמיציתי את החוויה, השכלתי מספיק, אני נשבעת שלעולם לעולם לא אזלזל במצוננות הטובעות בצינונן ואני כבר מוכנה להבריא. תתפללו עלי לאלוהי הויטמינסי, שישלח את מלאכוני הויטמינסי הקטנים שיעשו את העבודה הטובה. 

עדכון: ניסיתי את עניין התה בלי סוכר. עובד. אני שותה. מדמיינת שזה מרק. הופ! עובד! יש לזה בדיוק טעם של מרק. מדמיינת שזה תה. הופ! זה תה. אכן, נוזל רב שימושי. אולי עליתי על סטארטאפ- דיאטה אגב צינון. לנצל את הצינון כדי להפחית את כמות הסוכר, ואת כמות האוכל באוכל באופן כללי, הזדמנות לאכול מאכלים דיאטתיים לא טעימים ולא להרגיש בזה או מאכלים בריאים שאת שונאת ביום יום אבל צריכה, למשל, את האומגה שלוש שלהם, או משהו דומה. כמה רחוק אני אלך עם זה? תה זה בסדר, אבל אין מצב שאני אוכלת דגים. הסיכון גדול מדי, וכמו שכתוב על כל התרופות לצינון באזהרה נגד נשים בהריון: 'לא נערכו מספיק ניסויים כדי להוכיח שלחלוטין אין בזה סיכון'. יש גבול עד כמה אני מקריבה בשביל המדע.     

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, כללי, עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על אז ככה זה. מממ… מעניין. טוב, מספיק ודי.

  1. יוליה הגיב:

    לבי לבי איתך. אכן חוויה מצמררת שיער. (אגב – גם למצוננים "ותיקים" זה הישג מרשים להגיע למצב צינון שבו מרק ותה נבדלים מבחינה פסיכולוגית בלבד)
    אני בעד שתנסי "דג מלוח מתחת למעיל פרווה". את יכלה לדמיין שזה עוגת פירות.
    יש לי חברה באוניברסיטה שיש לה בעיה רצינית עם חוש הריח ובהתאם לכך גם עם הטעם. היא אומרת שמבחינתה החלק החשוב באוכל זה המרקם. התה יוכל להיות מרק עוף, אבל בהחלט לא מרק כתום.
    אנחנו שולחים הצלחה למלאכונים ומקווים שהם מחזיקים בחזית איתנה ובביצועים מזהירים, ועוד מעט יסיימו לנקות את השטח ויחזרו לביתם בשלום.
    את יכולה לקחת ימי מחלה בעבודה שלך, או שזה שעות שפשוט לא נחשבות לך?

    אגב, בקשר לויטמין C, לדעתי הוא הכי מועיל זה שכשמישהו סוחט לך אותו מתפוזים טריים ואת שותה במקום…

    רפואה-שלמה!!!!

  2. efratw הגיב:

    יולי- כמו שאמרתי- יש גבול להקרבה עבור המדע. הדג היחיד שאני אוכלת הוא טונת השימורים וגם זה בפסח בטיולים כשנגמר כל שאר האוכל ואני רעבה ובאמצע מסלול באמצע שום מקום. משם ועד דג מלוח יש עוד דרך ארוכה.

    בעבודה שלי יש ימי מחלה, אבל רק לפי החוק ולא מעבר לו- על היום מחלה הראשון לא משלמים כלום, על השני שליש, על השלישי משהו כמו חצי ועוד בסגנון. מקומות עבודה שחוששים שהעובדים שלהם ידביקו זה את זה נוהגים להרחיב את התשלום עבור ימי מחלה, אבל זה נתון לשיקול דעתם של המעסיקים. בכל מקרה אני לא ממש עושה הרבה בעבודה, לצערי, אז מה זה משנה אם אני אנוח בעבודה או בבית.

    ובקשר למיץ תפוזים- זה הגיוני, בהתחשב בכך שהויטמין סי מתפוגג לו באוויר הצח. מעניין אותי למה כתבת "כשמישהו סוחט לך אותו". למה כשמישהו סוחט לך אותו זה יותר מועיל מאשר כשאת סוחטת לבד? את מנסה לרמוז משהו? להתנדב?

  3. יוליה הגיב:

    ברור שמיץ שסוחטים לך הרבה יותר מועיל ממיץ שסוחטים לבד, כשחולים (רק אם תחשבי על ההספק של סחיטת המיץ באנרגיות לדקה… – לכן מומלץ לנדב לכך גברים חסונים, לא שרמזתי למשהו ספציפי :))

    אני יודעת שקשה להעביר אותך על דתך, גם אני אגיד לך שסלמון מעושן זו אחת ההמצאות הגאוניות של המטבח האנושי….

  4. אביגיל הגיב:

    ברוך בואך לעולם חסרי חוש הריח – באופן אישי יש שני דברים שאני לא מסוגלת לסבול כשאני מצוננת, חלמון של ביצה קשה שגרוע מאכילת בוץ והדבר השני אך הראשון במגעילותו זה גוגל מוגל ואם תהית איך הגעתי לידי שתיית דבר שכזה כדאי שתשאלי את היולה כמה רחוק היא מוכנה ללכת בשביל להבריא את אחותה הקטנה והסובלת (לשכנע אותה שזה לטובתה בלבד, שזה טעים ומבריא ושלמעשה היא קוסםת).
    אז שבוע תפוזי ומבריא לכולנו..

  5. efratw הגיב:

    תודה אביגיל. אני מקווה שאני אצא מעולם חסרי חוש הריח מהר מאוד. לא שתיתי גוגל מוגל מעודי, אבל נדמה לי שזה לגרון, ולא לאף, נכון? מהגרון פחות אכפפת לי. פשוט לא מדברים. הפעם היחידה שבאמת היה אכפת לי מהגרון זה כשקטנצ'יק היה ממש קטן והוא לא זיהה אותי כשדיברתי אליו. זה היה מאוד מתסכל- בני היחיד לא מזהה את הקול שלי ומתייחס אלי כאל אדם זר… אבל חוץ מזה- למה צריך קול כל הזמן?
    בעניין אחותך- אני מכירה כבר את כל הסיפורים שלך על ילדות עשוקה. תתגברי. תמשיכי הלאה. (לא שאני רוצה לנקוט כאן עמדה בעד אחד הצדדים, אבל אתן מתעקשות להכניס אותי תמיד לפינות האלה…). והיא באמת קוסמת.
    שבוע תפוזי גם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s