יום האם

(זה קצת המשך לסוף של הפוסט הקודם)

בשבוע שעבר היה יום האם או יום המשפחה. לפני כמה שנים החליטו להחליף את יום האם ביום המשפחה. אני חזיתי כבר ממזמן שזה לא יעבוד, ואני רוצה להעלות את זה שוב. זה לא יעבוד. יום המשפחה הוא יום הרבה פחות כלכלי מיום האם. ביום האם אפשר לקנות מתנה לאמא ולהפתיע אותה בדברים שעולים כסף. ביום המשפחה- למי תקנו מתנה? אפילו אין חופש כמו שצריך בשביל להיות עם המשפחה, אם כבר המשפחה חשובה לכם. החנויות לעולם לעולם לא ישלימו עם המעבר הזה, ולא יפסיקו למלא את חלונות הראווה במתנות לאמא ובמבצעים מיוחדים ליום האם. ראיתי כבר פרסומות לכבוד יום האם. זה כמו שיש שני ימי אהבה, אחד השבוע (של הגויים) ואחד בט"ו באב. למה צריך שניים? כי קונים יותר. אם תהיה הזדמנות, כל חנותאי ישמח להוסיף עוד שמונה ימי אהבה. כל הזדמנות לעודד צרכנות מתקבלת אצל המשווקים בידיים פתוחות, ועצוב שהם מכתיבים תרבות ושאנשים באמת מתייחסים ברצינות לכל הקשקושים האלה על ימי אהבה וימי אם. (למרות שההשפעה של זה על סדר היום של הפעוטון היא חמודה- אני אוהבת ששלום שר אמא יקרה לי, במקום שאני אשיר לו. מצד שני, אם לימדתי אותו לעשות לי מסאז' מרצונו החופשי*, הייתי יכולה ללמד אותו לשיר אמא יקרה לי ללא קשר לימי אם מזדמנים).

גם יום המשפחה הוא קשקוש. מן מכנה משותף רחב כזה שלא אומר כלום. כמו הברכות של הזקנים המיואשים: העיקר הבריאות. אולי תחגגו גם את "יום הבריאות" כחג? למה צריך בריאות בכלל? למה צריך משפחה? ולא שאני אומרת שלא צריך. צריך, בטח שצריך. אבל אני מעדיפה לחגוג את חג החירות, את שמחת תורה ומתן תורה, את האסיף (הפיזי והרוחני), ולאחל (נגיד לאביגיל, שיש לה יומולדת שפיספסתי, אם כבר מאחלים למישהו משהו אז שיהיה לכבודה) שתהיה חירות, שתהיה שמחת תורה, שיהיה אסיף, לא איחולים מיואשים כאלה שתהיו בריאים והעיקר המשפחה.

תכל'ס, גם הבריאות וגם המשפחה משמחים אותי יותר כאמצעי ולא כמטרה. לחגוג את קיומן של בריאות ומשפחה נראה לי כל כך בינוני ומתפשר. כבר ראיתי חולים עריריים שהחיים שלהם היו שווים פי מאה מחיים של בריאים שיש להם משפחה. 

משפחה זה משהו שיש. בחגים צריך לחגוג את מה שרוצים שיהיה. אפילו יום האם מסמל יותר כמיהה למציאות מתוקנת מאשר יום המשפחה, אפילו שהוא מסריח משיווק והתמסחרות.

אז מה אני מאחלת לכולם ליום האם וליום המשפחה?

ליום האם: עזבו אתכם משדרוג מעמדה של האם בקרב המשפחה. אני מאחלת לכולן שיהיו אמהות טובות, ושיהיו שלמות עם עצמן כאמהות, גאות ובוטחות ומלאות באינסוף אימהיות כלפי כל העולם. אני מאחלת גם למי שהיא לא אמא ממש שתוכל לדמיין שהיא אמא, לפעמים, ואולי זה יאיר לה תחומים מהחיים שלה בצורה אחרת. 

ליום המשפחה: אני מאחלת לכולן שיהיו להן משפחות מתפקדות, עם חלוקת תפקידים פנימית ברורה, עם מטרות משותפות המכוונות לתיקון עולם. שיהיו לכן משפחות מאמצות, מחבקות, מפיצות אהבה, שהחינוך במשפחה שלכן וגם ההתחנכות והלמידה אחד מהשני וההקשבה יהיו למופת ויאדירו את מעמדן של הנתינה, הקבלה, התלות והערבות ההדדית בעולם האינדיבידואיליסטי שלנו.

*אני: שלום, מה אתה עושה?

שלום: ככה- ככה בגב.  

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, שירים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על יום האם

  1. יוליה הגיב:

    אולי צריך לנתב את השוק לאפיקים מועילים:
    יום האומנים – כולם קונים יצירות מקוריות של אומנים
    יום הספורטאים – כולם הולכים לראות משחק משעמם
    יום המתכנתים – כולם קונים לחבריהם ומכריהם תחבושות אלסטיות למרפקים.
    יום עובדי הזבל – כולם קונים אחד לשני פחי אשפה קטנים ואוספים לו תוכן מהרחוב. למשקיעים במיוחד ניתן לרכוש זבל א' א', אורגני ללא חומרים משמרים….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s