מהו זבל?

מהו זבל תרבותי, איך מזהים אותו, ואם הוא זבל, למה אני נהנית לחוות ממנו מפעם לפעם? אני קוראת עכשיו זבלילון מותחני מצוי ותוהה לעצמי, במקביל, מה הוא מוסיף לחיי. יש גם משחק מחשב טפשי בו אני משחקת לעיתים, במקום לכתוב כאן. למה אני עושה את זה? 

יש כמה תשובות שאני עונה לעצמי, אבל אני מרגישה שעוד לא ירדתי לשורש העניין ויש איזו אמת נסתרת בקשר למשיכה הבלתי מוסברת לזבלילים שאני צריכה עוד לגלות. ובכן- האם תוכלו, ילדים, לעזור לאפרת למצוא את האמת הזו? צבעו את התמונה בצבעים, ורק את האמת השאירו בלבן. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים.

אז מה אני עונה לעצמי? ככה: התשובה הראשונה היא שיש מצבים מסוימים שאני פשוט לא מסוגלת לעשות שום דבר אחר חוץ מדברים שלא דורשים מחשבה. חוץ מזה, הזבלילים נחוצים בשביל שהחיים שלי לא יהיו מרוכזים מדי, זה סוג של מדלל- יש גבול לכמות הדברים הרציניים ומשמעותיים שאני יכולה לעכל בו זמנית, והעיסוק בדברים לא משמעותים שלא ישאירו בי חותם (?) מאפשר לי לעכל את כל השאר.

כמובן שיש זבל שמעורר בי התנגדות קשה. יש סופרים (?) שבאופן עקרוני אני לא קוראת: עירית לינור, רם אורן, למרות שיש סיכוי סביר שאם אני אתחיל לקרוא ספר שלהם אני באמת אסיים אותו, ואולי אני אפילו אהיה במתח או אזדהה עם הדמויות (וזה כיף לי להיות במתח ולהזדהות עם דמויות, אז למה אני מעדיפה להחרים אותם?). גם טלנובלות אני לא רואה, למרות שאני בהחלט מסוגלת להתמכר לטלנובלה לחלוטין. אם זה מעניין אותי, למה יש בי את הרצון הכן להתנתק מזה? האם זו תוצאה של חינוך קלוקל שעודד אותי להתנתק מהנטיות הטבעיות שלי? האם העובדה שאני נהנית ממשהו תרבותי שכזה, אפילו משהו שמוגדר על ידי כזבל, מעידה על כך שנכון לי לחוות אותו? 

עוד תופעה שקשורה לעניין היא ההשפעות של דיאטה תרבותית (או גמילה): אם אני מתנתקת ממשהו למספיק זמן, יש סיכוי שאני לא ארצה לחזור אליו. ככה קרה לי עם טלוויזיה- פעם הייתי יכולה לראות טלוויזיה המון זמן ולא כל כך לשים לב לאיכות. אחרי שנה שלא ראיתי טלוויזיה, ומצד שני- רק אחרי שנה שבה לא ראיתי טלוויזיה, כבר לא רציתי יותר לראות טלוויזיה. היום כבר ממש מציק לי לראות טלוויזיה. נראה לי שגם עם שוקולד זה קרה לי- פעם הייתי יכולה לחסל חבילת שוקולד מריר פשוט בלי למצמץ, והיום- לרוב אני מסתפקת בביסים קטנים משוקולד ממש איכותי, ולא אוכלת סתם שוקולד. אולי התופעה הזו מעידה על כך שהייתי צריכה להתנתק מהשפעות של דברים מסויימים כדי להסתכל עליהם באור אובייקטיבי ובאמת להתייחס אליהם בפרופורציות הנכונות.

מה דעתכן? מה מגדיר זבל, איך נכון להתייחס אליו ולמה?  

מודעות פרסומת

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מהו זבל?

  1. יוליה הגיב:

    גם לי יש אהבה לזבל.
    ברור שיש כאן עניין תרבותי, דברים שבחברות מסויימות יחשבו לפעילות משמעותית במקומות אחרים יחשבו לזבל.
    אבל אני חושבת שצריך להגדיר זבל בהתייחסות למשתמש:
    האם השימוש באותו כלי מקדם אותי?
    יכול להיות שבהתאם לשלבים שונים בהתפתחות דבר מסויים יחשב זבל ובשלב אחר לא. לי ברור שספרות יפה היא לא זבל בשבילי, אבל אני לא בטוחה שכל האנשים יסכימו איתי. יש אנשים שמרגישים שאם הם קראו ספר ולא הסיקו ממנו מסקנות לחיים, או תובנה חדשה, זה גם זבל.
    אני לא מרגישה צורך כזה.
    האמת שככל שאני חושבת על זה – המושג זבל נראה לי פחות מתאים. זה משהו מיותרף שאפשר היה לחיות לא פחות טוב גם בלעדיו.

  2. טובה הגיב:

    אפרת, אני ממש מזדהה עם מה שכתבת, אני מרגישה בדיוק ככה, למרות שמאז שעברנו זמן פנוי הוא מועט ומיועד לביצוע מטלות שאי אפשר כשיש תינוקת שובבה שזוחלת בכל מקום.
    אמא של ניל לדוגמא רואה המון טלוויזיה כשהיא מבשלת, כשהיא חוזרת מהעבודה והיא במיוחד אוהבת טלנובלות- ניל אומר שזה עוזר לו אחרי הלימודים כשהוא חוזר מאוחר להירגע לפני השינה (לא טלנובלות) אני בהחלט מסכימה שיש עניין של דילול מהעיסוקים המתמידים של מטלות היום יום, אני לפעמים נמצאת במצב צבירה כלכך דחוס שכשניל מדבר אליי אני שומעת אותו אבל לא מצליחה לרכז את מחשבותיי לתשובה וזה הזמן שבו צריך לשבת להירגע ולעשות משהו חסר משמעות כדי שהמוח יוכל לאגור כוחות מחודשים ולעבוד שוב בפול ווליום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s