פלאפון אמור להיות לי. פקס לא. מדפסת, אמורה להיות לי? וטלפון קווי? אין ספק שחלו שינויים בתחום, לאורך ההיסטוריה. פעם היו לי חילוקי דעות עם טובה: היא טענה שזה פוגע בחברים שלך שאין לך תא קולי וצריך לנחש מתי להתקשר אליך, ואני טענתי שזה דווקא בסדר. כשהגעתי לאוניברסיטה (לפני שנים רבות, כשהייתי צעירה), כעסתי על שמניחים שיש לי בבית מחשב ומצפים שאגיש עבודות מודפסות (אפילו הגשתי אז עבודות לא מודפסות, נטולות הערות שולים לחלוטין!), ושמצפים ממני לדעת מה זה אימייל.
ההורים שלי מצפים שיהיה לי תא קולי. הם לא הפנימו את עניין האס אמ אס, שעולה לי פחות מלהקשיב להודעה שלהם בתא קולי, והם חשובים כאלה, לא משתמשים בשיטות תקשורת עממיות כמו אס אם אס. הם כמעט היחידים שמשאירים לי הודעות, ובדרך כלל זה משהו כמו: "אפרת, זה אבא, תתקשרי". כן, כן, אני יודעת שיש הורים, אפילו של קוראות הבלוג הזה, שמשאירים את כל הרהורי ליבם בהודעות, רצוי ממקום שהקליטה בו לא משהו, כך שיהיה ממש קשה לפענח על מה בעצם דברה ההודעה הזו, שנמשכה חצי שעה.
נראה לי שיש דברים שמתרגלים אליהם, ואז לא מבינים איך אחרים מסתדרים בלי זה. כל יושבי המשרדים- למשל, בחברות שעכשיו אני מנסה לשכנע אותן להעביר את הגז-טלפון-חשמל-מים-חשבונות בנק לכתובת החדשה שלי במקום לישנה- הם לא מבינים איך יתכן שאי אפשר פשוט לשלוח לי פקס עם הטופס ושאני אחתום ואשלח להם חזרה, תוך כדי זה שאני מצלמת את תעודת הזהות שלי במכונת הצילום הביתית שלי ושולחת גם את זה. הייתי מנותקת עכשיו מאינטרנט לכמה ימים, ולא ידעתי מה התחזית, מתי נכנסת שבת, כמה עולים כמה מוצרים שאני רוצה לקנות לשיפוץ הדירה ועוד מלא דברים. כבר שכחתי איך מבררים דברים כאלה בלי אינטרנט, ואני לא מצליחה להבין איך זה שיש אנשים – כמוני ממש, אני לא מדברת על רעבים ללחם – שאין להם נגישות לאינטרנט.
השאלות האלה גם מזכירות את מה שעובר בראש כשקוראים ספר מתכונים של אהרוני- באמת אמור להיות לי את כל זה בבית? אבל כשמדובר בדברים שכל אחד צריך, כמו דרך לתשלום חשבונות מים וגז, זה לא כמו עם אוכל גורמה- חשוב לי שאנשים יוכלו לשלם חשבונות בקלות, וקצת מעצבן כשזה יוצר רושם של פריווילגיה לעשירים ממושרדים.
במקום תה 
ברכות לאפרת לרגל חנוכת הבלוג (גוררת את ההורים שלה לכל מיני נסיונות אינטראקטיביים מוזרים… ועוד מתלוננת על עודף טכנולוגיה) אכן נושא ההודעות הקוליות הוא עניין רציני והמחיר הוא הפרמטר הזניח שבו, כיון שזמינותי לטלפון משולבת בדרך כלל עם נהיגה ברכב, תהיה זו סכנת חיים של ממש לסמס באותו זמן.
ובנתיים שפע ברכות למעבר לדירה החדשה ובהצלחה עם הטפסים
אבא שי
באמת לא חשבתי על עניין הנסיעות. מה התירוץ של אמא? סתם.
ובעניין "גוררת את ההורים שלה": אני מנסה לעשות מעשה הגון ולהודיע לאנשים שאני מדברת עליהם כאן שדיברתי עליהם כאן, ועוד יש תלונות!
חוץ מזה, לפי ההסכם של הבלוג הזה עם משתמשי הקצה, סעיף קטן ד' פסקה ט' כל האחריות לתכנים בבלוג ולצפיה בו מוטלת על הקוראים (קוראות, אבל כנראה שזה מיועד גם לגברים) בלבד. כך שאני מתנערת מאחריות לכל גרירה של כל איש לכל מקום. אולי אתה יכול להאשים את המנהלים האחרים של הבלוג (כלומר- שאר הקוראות כאן).
(הנה, אני מיישמת ווב 0.2).
אם כבר מדברים על תלונות על העדר טכנולוגיה, אני מקבלת רמזים לא דקים שזה שאין לי עדיין בלוג, ולא סתם אחד, אלא דווקא ב-livejournal, זה מחדל והעדר רצון להשתלב חברתית. אם לא אמיתי – אז לפחות פיקטיבי, בשביל שאפשר יהיה להכניס אותי ל"פרנדים" של החברים שלי ואז אני אוכל לראות גם הדברים המסווגים שהם כותבים.
על פי הגדרה ששמעתי מנועם אנשים שמשתמשים באינטרנט עוברים שלושה שלבי התפתחות:
הראשון – הם לא מודעים כמה מידע הם חושפים על עצמם באינטרנט, ואז רושמים בכל מקום את הפרטים האישיים המלאים שלהם, כולל מספר טלפון, וחשבון בנק, לכל מקרה, הרי הייתה שורה כזאת, ולידה אפילו הייתה כוכבית
שני – נכנסים לפרנוייה מוחלטת מהיכולת לקבל מידע מהאינטרנט, ואז מסווגים את כל המידע עליהם. מחזיקים בזהויות אימייל פיקטיביות, מזדהים בשם בדויץ נניח א', או ע', וגם את זה מחליפים אחת לכמה זמן.
שלישי – מבינים שאפשר לנצל את האינטרנט בתור עוד סביבת חיים, ואז יוצרים לעצמם בלוג, ומתחילים לשווק אותו בין החברים שלהם, כשהם מקשרים את כל הפרטים שלהם אחד לשני (משתמשים מסביבות שונות, אימייל ובלוג, בלוגים של חברים שלהם וכדומה… )
כפי שאפשר לנחש אני עדיין בשלב השני, ואני בפרנויה מולחטת מזה שאפשר לקבל כל הרבה מידע , כמו רשת חברתית ומי חבר של מי, (הכי גרוע facebook – הם אפילו לא מתכוונים לשמור שום מידע שאתה רושם להם מסווג, ומעודדים שליחת הודעות שרשרת/ תפוצות המוניות. הם הרעים.מלעיל.). אבל בעקבות הצעות שוחד מפתות (כמו למשל לעשות יחסי ציבור לאתר שבו יהיו הציורים שלי… )
הבלוג כאן הוא שלב ביניים. הוא די מבודד מבחינת קישורים ואני יודעת שרק אנשים שאני אוהבת יקראו בו.
חוצמזה חשבתי על זה שאני גם אהיה ממש מבוגרת יום אחד (ואח"כ גם זקנה) ואני מנסה לנחש מה יהיו הדברים שימציאו ואני אתקשה להשתמש בהם. נראה לי שהמציאו את כל הדברים העיקריים ומה שימציאו יהיו רק וריאציות, אבל אני מאמינה שכולם חושבים ככה עד שהמציאות טופחת על פניהם.
הכול בתנאי שלא תהיה שואה אטומית/אקולוגית ואז נחזור לתופף במקלות על שאריות האורניום ונלחם בנחשים תלת ראשיים (זמיי גורוניץ').
עדיף שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
שלחו אס.אמ.אס. ללויים המועדפים עליכם למקהלת יום כיפור?
יולי, אולי באמת תפתחי בלוג? זה מצחיק מה שאמרת, על השורה של חשבון הבנק. תפתחי בלוג בגלל התוכן. ואני מבטיחה לא לשדל אותך להיות פרנדית שלי, ואפילו אם תבקשי אני אעמיד פנים שלא שמעתי. עד כדי כך אני מעדיפה את התוכן על הפלטפורמה… נראה לי שאני הייתי פרנואידית מההתחלה, ועדיין לא עבר לי. עם כל מה שאמרתי על הדחקת העובדה שכל הזמן אוספים עלי מידע, זה לא ממש הולך לי.
בקשר למקהלת יום כיפור- אם זה כסף טוב אני (וגם את, ברור?) מצביעה למשפחה שלי, כי אין כמו העדפת קרובים כדי לבנות ממנה עולם חדש (העדפת קרובים שלי כמובן העדפת קרובים של מישהו אחר יש לי מספיק גם כאן).
מה זה (או מי זה) זמיי גורוניץ', אמרת לי פעם ושכחתי?
זמיי גורניץ' הוא כמובן נחש תלת ראשי.
אם כורתים ראש אחד הוא צומח שוב. צריך לכרות את כולם מהר מהר לפני שהאחרים מספיקים לצמוח.
כריתת ראשים גורמת לו להיות עצבני. אני מאמינה שאמור להיות לו שם בעברית, מסוג הטיפוסים שכיכבו בסיפורי לילה טוב שלי אבל נאסרה עליו כניסה למשפחת פינקל.
מסקירה קצרה באינטרנט (אפילו הוא לא יכול להימנע מזה) אפשר למצוא שיש לו בלוג (!!!!) http://www.zmei-gorinich.nm.ru/News.htm, (לא ממש פעיל, אבל אני מאמינה שברוסית יש לו יותר… )
וערך בויקיפדיה. גם באנגלית.
http://en.wikipedia.org/wiki/Zmey_Gorynych
סלבריטי אמיתי.
ההצעה תלויה באם תכירו באבא שלי ככהן …
וואהו, לא הבנתי חצי ממה שכתבתם כאן.
אני מסכימה עם אפרת על שני דברים:
1. באמת תמיד מצפים שיהיה לך הכל בבית, מכונת צילום, פקס, מחשב.
תאמת תמיד התעצבנתי שגרתי בעפרה והייתי צריכה ליסוע לירושלים לצלם משהו ולפקסס אותו בחנות. כבר עדיף ללכת למקום ולתת להם תטופס שהם צריכים- כמו משרד הרישוי. ולשאלה של איך הסתדרנו פעם בלי אינטרנט- היינו מכתתים את רגלינו ברחוב ושואלים מחנות לחנות מה המחיר (ראה בדיקת מחירי ארונות -יולה) יש מכשיר חדש שנהיה מאוד בשימוש כאן ובטח גם בישראל-GPS ותאמת שזו אחת ההמצאות הנהדרות ביותר- במיוחד שגרים בעיר גדולה שלא מכירים שום דבר. ועוד דור אחד אנשים לא ידעו להשתמש במפה.
2. יולה אני חושבת שיהיה מעניין מאוד לקרוא מה עובר לך בראש.
אני חושבת שעדיין האינטרנט לא פתר בעיה של אנשים כמוני שמעוניינים לשמוע מה קורה עם חברות שלהם אבל בצורה אינטראקטיבית ז"א מעיין
CONFERENCE CALL שכל אחד יכול להחליט לכתוב על איזשהוא נושא וכמה חברים יכולים לענות במקביל או לכתוב על נושא משלהם. ואז אני לדוגמא לא צריכה לעקוב אחרי כמה בלוגים על מנת לקרוא מה קורה בנפשותיהן של כל חברותי.
אולי נפתח פורום פרטי?
> לא הבנתי חצי ממה שכתבתם כאן.
דווקא חשבתי שלשם שינוי הייתי ברורה … 🙂
כל הלא ברור זה אפרת.;)
איזה כיף לשמוע ממך! מה רע להסתכל בבלוגים של החברות שלך? אגב, אם יש סביבת עובדה "בלוגית" עם חברים, אז למשהו שמגדיר אותך בתור חבר שלו, יש עמודה ובו כל הדברים החדשים שהחברים שלו כתבו, ככה שהכול במקום אחד, ואת לא צריכה לכתת רגליים. אני בטוחה שיש מקומות שבהם יש אפשרות להשאיר אימייל ושהודעות חדשות יגיעו אלייך לשם.
אפשר לפתוח פורום, אם כי בדרך כלל הם פחות נוחים לכתיבת הודעות ארוכות.
אין אפשרות לשיחת ועידה ב-skype? האמת שיש לי עכשיו ואפילו מצלמה במחשב, אז נראה שלא צריכה להיות בעיה מבחינה טכנולוגית לעשות את זה….
שלום לכל הבלוגריות המוטרפות,
יולי ממתי יש לך מצלמה?
עברתי לקראוון שלי בשעה טובה ובמשך כל יום השבוע הלכתי לישון בשלוש כדי להביא את הקראוון למצב שניתן לחיות בו.
שאלה לי אליכן האם זה בגלל שאני עוד לא אדם בוגר ואחראי(בהנחה שמתישהו זה יקרה ואני אפסיק להיות הקטנה)? אבל בשלוש שנים האחרונות לא יצא לי לשלוח פקס.
מתמיד (מאז שיש לי מחשב) זה מובנה בתוך המחשב. "יש לי דודה ממרוקו שתבוא. הי הו"….
זה רק מזלך שלא יצא לך לשלוח פקס. אני לא זוכרת שום דבר נעים ששמעתי שמשהו היה צריך לשלוח/לקבל בפקס
האמת גם לי לא יצא יותר מדי פעמים. אני מקווה שבאיזשהו שלב הם יתקדמו לאימייל ויפסיקו להרוס את העצים, הדולפינים והאוזניים שלי.
מזל טוב לדירה החדשה!
skype שלי לא עובד ניסנו כמה פעמים והוא כל הזמן מתנתק אולי אם נעבור דירה ננסה שוב.
מזל טוב לדירה החדשה גם ממני- את נהנית ממנה?
אני משתמשת בפקס לאגודה המטפלת במבחן לפזיו- לא ברור החשיבות בשליחה דווקא בפקס, אולי בגלל המהירות ובסוף יש דף עם חתימה של הלקוח.
תודה רבה על האיחולים המלבבים
אני מאוד נהנית מקראווני החמים בזמן שבחוץ משתוללות סופות ואני שותה לי שוקו חם… הכי כיף ללמוד ככה למבחן.
הסלון שלי בכתום- עבודת- ספוג- גרועה מזעזע- שהשותפה- שלי- ממש- אוהבת אבל
בקיץ אני אצבע את (כמו שהגדיר זאת אחד הדתיים בכפר) קירות סניף בני עקיבא
אולי גם לכתום-עבודת- ספוג-טובה כדי שהשותפה שלי תהיה גם מרוצה למרות שהתקווה שלי היא שהיא תתחתן (יש סיכוי) ותעבור למקום אחר.
גם אני גם אני- תתחדשי על הקראוון! תהני ממנו הרבה! בהצלחה עם ההתמודדות עם הכתום. אולי תשכנעי את השותפה שצריך לתלות הרבה דברים. נגיד- בדים גדולים שמכסים את כל הקיר, שטיחי קיר, או משהו בסגנון.
בקשר לפקסים- מה שיוליה אמרה. רק אנשים מעצבנים צריכים ממך פקס. אבל מצד שני באמת אפשר פחות לזייף חתימות בפקס, אז אולי עדיף. אבל שיפסיקו עם היחס המזלזל כלפי נטולי הפקס. אנחנו הרוב, לא הם.
אגב לזייף חתימות, גליתי שהשתמשתי לפני כמה חודשים בצ'ק לא שלי, במחשבה שהוא שלי, עם החתימה שלי, והוא לא חזר!!!!!
אז אם ירד לכם צ'ק לא מזוהה מהחשבון בנק, תבקשו לראות אותו. יכול להיות שרשום עליו: "יוסי כהן, אשדוד" ואף אחד לא טרח לבדוק שזה לא אתם.
מה שמחזק את התחושה שצריך לעקוב אחרי הבנקים (אבל לא מוסיף עוד מוטיבציה לעיסוק המשעמם הזה)
יש לציין שלאדם הבלתי בוגר והחסר אחריות שלא מתייחס להעלמם של סכומי כסף מחשבונו מגיע , כדי שפעם הבאה לא יתבייש ויתעצל לברר למה יורד לו צ'ק כשהוא לא זוכר שהוא רשם אחד כזה…
פינגבאק: במקום תה
פינגבאק: מאגר מידע סופר-ביומטרי « במקום תה