חנוכה וליברליזם

חנוכה מתנגש עם ליברליזם ואינדיבידואליזם. נרות חנוכה מונחים על אדן החלון וצועקים החוצה את פרסום הנס. "תשמעו", הם אומרים, "אלוהים קיים, הוא עשה לנו נס, תראו, תאמינו!". אני בחיים לא אצעק דברים כאלה בעצמי ברחוב, אבל מצווה זו מצווה, ואני מדליקה נרות, והם צועקים לרחוב את פרסום הנס. הצעקה הזו מזכירה לי את כל הסטטיסטיקות המופלאות בסגנון: "שלושת אלפים טילים נפלו על תל אביב במלחמת המפרץ ואלוהים שומר עלינו אז הם לא פגעו באף אחד!", או סיפורי מעשיות (שקרו באמת) על פגיעת כדור שנכנס מהכתף ויצא מהגב ובדרך נס לא נפגע אף איבר חיוני בדרך, וזה אומר שה' שומר אישית על האדם הזה כי הוא צדיק\ שייך לקבוצה הפוליטית הנכונה\אחר. מצאתי ביקורת מעניינת על ספר שנכתב על הניסים שנעשו בגוש קטיף. בין השאר, כתוב שם ששיח הניסים הזה מעביר את כל הדיון לפסים אמוניים במקום המגרש הפרגמטי\פוליטי שהוא היה בו קודם. כמו שאתם בטח מנחשות עלי, אני מאמינה בכוונה אלהית ובהשגחה, אבל קשה לי לפתח דיון עמוק על מניעיו של האל ולראות בניסים הוכחות לכוונותיו.

הרצון להשפיע על אמונתו של האיש ברחוב, על ידי פרסום ולא על ידי שיח, מאוד לא מקובל בחברה ליברלית. זה יוצר אצלי עכבות ביחס לפרסום הנס של חנוכה. זה מזכיר לי אמנון יצחקים ומחזירים בתשובה.

אז למה אני עוסקת בפרסום הנס בכלל?

המחשבות האלו מובילות אותי למחשבות על היחס שלי לנרות ולפרסום הנס. ראשית, הן מובילות אותי לראות באור חדש את המנהג החסידי והסופר-אשכנזי להדליק נרות בתוך הבית במקום שאי אפשר לראות מבחוץ. אולי פרסום הנס אמור להישאר בין כתלי הבית? אולי פרסום הנס מיועד להיות פרסום משפחתי? למדתי בשיעור גמרא שגם ארבע כוסות של פסח נועדו לפרסום הנס, ושתיית ארבע כוסות היא בהחלט עניין פנים משפחתי. אבל אני לא חושבת שכל האמירה שלנו בעולם נועדה להיות פנים משפחתית ולמען חינוך הילדים. אני בכל זאת מאמינה בפרסום הנס החוצה.

שנית, נראה לי שיש משהו בפרסום הנס שנותן תקווה. הנרות לא חייבים לצעוק:"תראו, קרה לי נס, יש אלוהים, תאמינו", יכול להיות שהם אומרים בעצם: "תראו, קרה לי נס, בדיוק כשחשבתי שאין תקווה, אולי גם לכם יקרה נס". נרות מנחמים כאלה, משתפים. יש עניין לפרסם ניסים לא רק כדי להשוויץ ולראות בזה הוכחה לקיום אלוהים או למעלתי הגדולה, שנבחרתי בגללה בידי כוח עליון שיקרה לי נס, אלא כדי לעודד.

חשבתי על הנרות גם במובן של תרומה לקהילה לכבוד ההצלה האישית. לחלוק את האושר עם הכלל ולנסות מתוך המקום של האושר להיטיב עם הסביבה. לכבוד הנס שנעשה לעם שלי בחנוכה, אני מדליקה נרות שמשמחים את העוברים ושבים ברחוב. אני מניחה שבימים שלא היתה תאורת רחוב הנרות האלו אפילו היו משמעותיים יותר לעוברים ושבים מאשר היום. תאורת רחוב בכלכלה היא אחת מהדוגמאות הקלאסיות למוצר ציבורי- מוצר שלאף אחד באופן פרטי לא משתלם להשקיע בו כי אי אפשר למנוע ממנו להשתמש בתאורת רחוב שבנו אחרים ולהיות טרמפיסט על ההשקעה שלהם. בחנוכה אנחנו מנדבים משהו לעוברים ושבים. בספר על סוכנות הבלשיות מס' 1, גינה לא מטופחת מעידה, לדעת הגיבורה של הספר, על אגואיזם- אתה גם לא תורם ליופיו של המרחב הציבורי וגם מונע מגנן מובטל את פרנסתו. נרות הם כמו גינה מטופחת- השכנים נהנים מהם באותה מידה שאת נהנית מהם, למרות שהם נקנו בכספך ולא בכספם.

ועוד משהו- יכול להיות שהנרות נועדו גם להזכיר לעצמנו לנסות להיות ראויים לנס. להלחם בשביל הדברים הנכונים, כמו שפעם הם נלחמו על הזכות ללמוד תורה ולקיים מצוות.

אודות אפרת

bimkomte.wordpress.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה עדכונים מהשטח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על חנוכה וליברליזם

  1. יוליה הגיב:

    תגובה לסוכנות הבילוש – לפעמים איכות הגינה מעידה על איכות הילדים של השכנים
    בקשר לנרות חנוכה אני תמיד חשבתי רק על המובן התקוותי. אנשים אוהבים סיפורי סינדרלה
    זה מאוד מעודד. במיוחד בחורף. כשאין אור. וקר.

  2. יוליה הגיב:

    ועוד בקשר לליבירליזם –
    אני חושבת שחנוכה זה ליברליזם אתני לעומת אוניבררסלי (או משהו שאפשר להגדיר במילים האלה)

  3. efratw הגיב:

    גם במושגים של ליברליזם אתני, קשה לליברליזם לבלוע את הענין הזה שעם מכריז על עצמו כנבדל, נבחר, מנצח, מאמין באלוהים האמיתי היחיד ובדת האמיתית היחידה.
    מה שכן, על פי הליברליזם האתני, יכול להיות שפרסום הנס הוא רק ליהודים שעוברים ברחוב, משהו דומה למשפחה מורחבת, משהו שיקרב רחוקים בתוך העם שלך לתרבות שלהם, במיוחד אלה שכבר ממילא רצו להיזכר בה והנר נותן להם הזדמנות.
    במובן הזה שוב עולה בי קושי כי לדעתי המשימה שלי היא להשפיע על כל העולם ולא רק על העם שלי. ליצור קשר עם כל העולם, לתקן את העולם. אי אפשר שנר שהוא הקשר שלי עם החוץ יעצר כשהוא חוצה את גבולות הקהילה שלי, אי אפשר שהנר שלי לא יהיה מיועד לכל העולם שבחוץ ולא רק לאלה שבקבוצת ההשתייכות שלי.

  4. אביגיל הגיב:

    אני לא אוהבת לחשוב על חנוכה האמיתי כי אחרי שלומדים קצת היסטוריה המשמעות היפה קצת אובדת (החלק הדתי של החג לא קונה אותי), נראה שזה חג לאומי שזה טוב יפה ונכון אבל יום העצמאות משמח אותי יותר. חנוכה גורם לי לפחד שאולי גם עכשיו זה זמני ואני רוצה ומייחלת לכך שמפה הדרך למעלה ולא בסיבובים אינסופיים של גלות וגאולה. אני רוצה שישראל תשאר איתנה ולא תיפול אחרי רוממות קצרה ולאחרונה יש לי הרגשה ששוב חוזרים על שנאות העבר ושוב שומנים ובועטים. אני מתאמצת לעשות אחרת ואני רואה עוד אנשים שמנסים שלא ניפול וחנוכה מזכיר לי את הנפילה . סליחה על העדר האור לפעמים לא מספיקים לי כמה נרות בשביל להאמין בניסים.

  5. יוליה הגיב:

    לי יוצא לחשוב הרבה על כך שיכול להיות שבזמן חנוכה אני הייתי המתיוונים. חוץ מהלאומיות זו הייתה מלחמה על ההשפעה של התרבות הזרה. ולפעמים אני מרגישה שאני כל כולי תרבות זרה.

  6. efratw הגיב:

    אביגיל- למה כמה נרות? מלא נרות, המוני נרות. לאט לאט אנחנו עוד יכולים להצליח עם זה. צריך לקחת אחריות, ולדאוג שהדברים ירוצו כמו שצריך.
    יולי- את יכולה לחשוב לפעמים שאת תרבות זרה, פשוט לא בחנוכה. חנוכה מוקדש למחשבות על כמה שאת יהודיה ואיך יש דברים יהודיים יפים. בינך לבין העולם יש נרות. בשאר הזמן אפשר לחוות את זה שאת חלק מהעולם הגדול.

  7. יוליה הגיב:

    איכשהו לא זכור לי חג "ואהבת לגוייך כמוך".
    בואי נחשוב: פסח, פורים, צומות, ל"ג בעומר.(שבועות).
    ר"ה, סוכות, יום כיפור – נייטרלים.
    אולי זה לא עניין של חג, אלא של מצב תמידי?
    אולי חנוכה אמורה להגיד לחזור בתשובה ולהפסיק להתעניין בכל תרבות הגויים הזאת?
    הייתי ממשיכה – אבל הפורום מתרחב ואני תוהה אם זה המקום הנכון ל"וידויים אישיים" 🙂

  8. יוליה הגיב:

    זו הייתי אני ולא אנונימי. אגב – שגיאה פרויידיאנית:

                       אפרת:שיניתי את השם בתגובה הקודמת לשם שלך.

  9. efratw הגיב:

    זה באמת לא עניין של חג אלא מצב תמידי. ענית טוב. נראה לי שבחנוכה צריך לעשות קצת את התנועה ההפוכה. לכל חג יש את התנועה שלו, והם נועדו לחזק בך משהו מסויים, בזמן מסויים. אין צורך למחוק את מה שהיית, אלא לבחון מה מתוך התנועה של החג נשאר איתך ומה נדחה לשנה הבאה, בתוך רצף החיים הרגיל.

  10. TOVA SOMERS הגיב:

    לגבי התעניינות בתרבות הגויים-
    היה לי דיסכוכ לא מזמן עם חברה מעבודה שעברה לקנדה לפני 8 שנים- והיא במקור מישראל. זה היה בערך בזמן חנוכה, היא אמרה שהילדים שלה נורא רוצים עץ כריסמס בבית אבל היא ובעלה אמרו לא זה מוגזם. הילדים המשיכו ואמרו שזה נורא יפה לקשט את העצים בחוץ עם אורות אז בעלה ענה לילדים שהם יכולים לקשט את העצים אבל אחרי כריסמס כדי לא לחגוג את החג של הגויים.
    עליי לציין כי הם אינם דתיים והחברה מקיבוץ במקור.
    הילדה של החברה הזאת כבר הודיעה לה כי היא מבינה שהיא לא רוצה עץ בבית שלה אבל כשהיא תעבור לדירה משלה היא מתכוונת שיהיה לה עץ כי זה נורא יפה.
    תגובה ליולה- אני חושבת שהיהודים משתנים עם הציווליזציה והחיבור שלך לאומנויות ולמדעים ושאר דברים אינו מראה על חיבור לגויים אלא התפתחות עם המציאות ואולי בהסתכלות על קנדה קל לקבל פרופורציות מבחינת מה אנו לוקחים מהגויים ומה הוא יהודי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s