במקום תה

קליפ של חם ומחמם בקאבר ללאונרד כהן

להקת חם ומחמם עומדת בשתי הדרישות שלי מקאברים: הם גם לא נאמנים מדי למקור וגם לא מלבישים עליו דברים שלא מתאימים לו בכלל. זה בכלל לא פשוט לעמוד בדרישות האלה. נאמנות למקור מאפשרת לאמן לרכוב על גלי ההצלחה והפרסום של הקלאסיקה (מישהו אמר כוכב נולד?) ועיוות יסודי של המקור נותן לאמן את תווית ה"חתרני" וה"מיוחד" (למשל, ביצוע ראפ- מזרחי ל"הוא לא ידע את שמה" שהיה ברדיו לפני כמה שנים. הם זכו לתווית אינסטנט של "חתרנות": לקחנו שיר מהקאנון האשכנזי ועשינו אותו מזרחי, גם אנחנו חלק מהחברה הלוחמת שמתוארת בשיר, למרות ששירי הגבורה הם אשכנזים. הכל שם היה מזויף- האשכנזיות, המזרחיות, העימות).

מה שמגניב הוא שאין קשר בין הסגנון המוזיקלי של חם ומחמם ולאונרד כהן, אז זה מפתיע שהם עשו קאבר דווקא לשיר שלו. הוא עצבצב, נוגה, מהורהר, זועק, מתחנן, והם מתוקים, שמחים, בלאגן. ומצד שני- הקאבר שהם עשו הוא לא מלאכותי, והם לא הוסיפו לשיר משהו שאין בו. נראה לי שהיחס של לאונרד כהן לאל (כנראה שלאל) הוא נוצרי- מכבד מרוחק, מלא ביראה, תחנונים וזעקה נואשת, וחם ומחמם עשו לזה פירוש ברסלבי שמציג יחס שונה לאל: חברי, מקרב, שמח, מגוחך, מגושם ושאר התכונות הברסלביות.

תוספת מאוחרת: אורי גרם לי לחשוב על כך שלאונרד כהן לא נוצרי (בתרבותו) אלא מושפע מנצרות. קיבלתי. מה שבטוח, אף אחד לא ישכנע אותי שהוא בודהיסטי. וגם- נזכרתי. זה לא בדיוק קאבר, כי יש תרגום, אבל זה דומה.

יש כאן שתי גרסאות: גרסת הקליפ, שהיא מאופקת יותר, ברורה ותמציתית וגירסת ההופעה, שממחישה כמה בלאגן יכול להיות בשיר הזה. לבחירתכם…

הבלוג מסכם שנה

תמיד משעמם לקרוא סיכומי שנה בבלוגים, אבל מאוד חשוב לי לסכם שנה, ושזה יהיה כאן, אז תסבלו בשקט. מי שסיכום השנה מסב לו עגמת נפש שלא תשוער יקבל חמישים אחוז הנחה מהמחיר הרגיל שאני גובה על קריאה כאן.

בשבת הבלוג חגג שנה. במהלך החגיגות הוא ישב לו לבד בחושך ולא קיבל מתנות בכלל, למרות שהוא הזכיר ואף ביקש באופן מסודר בנהלים הרגילים. הוא מקווה שבשנה הבאה מישהו יכתוב לו משהו.

אבל! הבלוג לא נותן ליום הולדת אחד לשנות לו את מצב הרוח, והאמת היא שגם הוא לא מהמקפידים על זכירה מדוייקת של ימי הולדת של אחרים, ואפילו לא מצליח להפנים את כל העניין הזה של להביא מתנות (סליחה יוליה).

חשבתי לבחור את הפוסט שהכי אהבתי, או משהו כזה, אבל אני די אוהבת את כולם וממליצה לקרוא הכל שוב, מההתחלה, לפי הסדר. אני פשוט אעשה סקירה טכנית של מה שהיה ואשבץ הערות.

כתיבה
במהלך השנה היו 98 פוסטים, שזה 7 וקצת לחודש וקצת פחות משנים לשבוע. 377 תגובות,  104מהן שלי…שזה כמעט 4 תגובות לפוסט, על כל 3 תגובות שלכם- 1 שלי (ממש השתדלתי להתייחס להכל).

קריאה
התחלתי לספור כמה אנשים נכנסים לכאן ומאיפה רק בחודש יוני, שזה לפני חצי שנה. מאז נכנסו לכאן 940 פעמים (שזה כמעט 1000), וביקשתי שלא יספור את הכניסות שלי ושיתחיל מ-0.אם גם בחצי הראשון של השנה נכנסו לכאן כל כך הרבה פעמים, אז זה יוצא 2000 לשנה, שזה 150 לחודש ושלושים ומשהו לשבוע. אבל! אין מצב. רק בשבוע האחרון נכנסו לכאן 200 פעם בשביל לקרוא הספד קטן שכתבתי על אשה שהייתה לה נוכחות מצומצמת באינטרנט אבל נוכחות גדולה בלב של האנשים וכך יצא שכולם הגיעו דווקא אלי כשחיפשו את שמה בגוגל. אני בספק אם היו לי כל כך הרבה קוראים שבאו לקרוא בעקבות איזשהו פוסט במחצית הראשונה של השנה, בנוסף, בטח אספתי לי קוראים במשך הזמן, וממה שאפשר להבין מהסטטיסטיקות מספר הקוראים כאן גדל מחודש לחודש (נראה לי שזו המגמה, אבל יש רק נתונים של 5 חודשים שלמים ושני חצאים). הסטטיסטיקות טוענות שמאז שהתחלתי לספור יש כאן 16 כניסות ביום, בממוצע. חצי מהקוראים הם כנראה יוליה, שנהגה לבדוק כל עשר וחצי דקות אם כבר יש כאן משהו חדש. אז בסך הכל לא כל כך צפוף פה, ואפשר להתכנס בסלון על תה ולקרוא לכינוס "במקום בלוג" או משהו כזה. אין צורך לשכור את טדי. להערכתי יש איזה 7 אנשים שמקבלים עדכון לדואר או רסס על הפוסטים שאני כותבת. אף אחד מקוראים הקבועים לא שייך למשפחה שלי. אם המשפחה קראה כאן מדי פעם ואף הגיבה בקמצנות זה רק בגלל שהכרחתי אותם, שלחתי להם הפנייה במייל או כפתתי אותם לכסא מול המסך (טוב, זה לא קרה באמת. אבל נראה לי שזה היה יכול להיות אפקטיבי, ושזו, בערך, עוצמת השכנוע הדרושה לצורך העניין. הם מאוד עסוקים).

מנועי חיפוש

מה חיפשו האנשים שהגיעו לכאן? מלא אנשים חיפשו תפילות, הלכות ומנהגים הקשורים להפרשת חלה. אף אחד, לעומת זאת, לא הגיע לכאן מחיפוש של "ציד קיפודים", למרות שאני בין הראשונים בגוגל בחיפוש ציד קיפודים (עם מרכאות, כן?). המון הגיעו לכאן מחיפוש של העוקד הנעקד והמזבח: גם חומר ספרותי על הפיוט וגם חיפשו את הפיוט בביצוע אהוד בנאי. בניגוד למצב בנושא ההפרשת חלה, מי שחיפש את הפיוט בביצוע אהוד בנאי ממש יכל למצוא כאן הפניה למה שהוא חיפש. בכלל, ביקורות הספרות כאן משכו לא מעט אנשים שחיפשו את שמות היצירות בגוגל. חלק גדול מהם, כנראה, תלמידים שהיו צריכים ללמוד על הספרים האלה בשיעור ספרות, מה שמלמד אותנו משהו על האופן שבו ילדים עושים שיעורי בית היום. לצערי, כמה אנשים הגיעו לכאן כשחיפשו מידע על הספר "בני החורין הקטנים", וכל שיכלו למצוא כאן הוא מרמור על כך שהתרגום דפוק. הרבה אנשים חיפשו "איזוביון" בגוגל. מלבד זה שאיזוביון הוא תבלין, אין לי מושג מה זה, איך הוא נראה או למה הוא משמש, אבל שילבתי אותו בפוסט על "האי של סופייה" שהוא טקסט שנכתב כמחווה לסגנון הכתיבה המטופש של הספר ההוא, אז אנשים באו לקרוא שם. עכשיו העניין נרגע- גוגל כבר לא כל כך מפנה את מחפשי האיזוביון אלי (ייתכן שבקרוב הוא שוב יפנה אלי כי המילה מוזכרת בפוסט הזה…סליחה מראש מכל מי שיגיע לכאן בחיפוש איזוביון. בישולים מוצלחים שיהיו לכם).

תוכן

33 פוסטים בנושא טכנולוגיה (אמרתי כבר שהאינטרנט עסוק בעצמו?), 32 תחת הקטגוריה עידכונים מהשטח- זו קטגורית ברירת מחדל שנכנסה לפעולה ברגע שכתבתי על עצמי- אני חולה, הילדים שלי מבריקים באופן יוצא דופן, וכאלה – ולא על דברים שברומו של עולם שיהיו בעלי ערך לאורך זמן, למרות שאנשים שמתעניינים בויטמיןסי ובמיץ תפוזים פוקדים את פוסט המחלה שלי מדי פעם. 27 פעמים כתבתי בנושא ספרים, 24 פעמים על אומנות ו 20 פעמים על שירים כך שאני יכולה להחזיק מעצמי נסיכה מחונכת היטב. 17 פוסטים סווגו תחת נושא פמיניזם, כך שאפשר לצרף לדמותי גם מודעות חברתית או\ו מודעות עצמית. הייתי רוצה שיהיו לי יותר דברים מעניינים לומר על פמיניזם. אני ממש אוהבת את הפוסטים בקטגוריה הזו, והם חשובים לי. מעט מאוד נכתב בנושא זכרונות (9), וטוב שכך. למרות שאני אוהבת את הזכרונות שלי, אני מרגישה שזה לא המקום לנבור בהם.

אם היה נושא "אוכל", הייתי יכולה להכניס אליו יותר מדי פוסטים. אני צריכה עוד לכתוב פוסט מסודר בנושא. אוכל באמת מאוד מעסיק אותי. אין כאן נושא יהדות כי זה בדם שלי וצץ בכל מקום ואי אפשר להגיד על משהו שכתבתי שהוא לא יהדות. בערך כמו לעשות קטגוריה מיוחדת ל"מחשבות" כשהכל מחשבות.

תודה לכל מי שקורא כאן, אני מאוד נהנית לדעת שקראתם.
זהו, פחות או יותר.

פיסול בכלום- הארה בעניין עיצוב פנים

 לעיתים רחוקות במיוחד אני זוכה להארה בנושא עיצוב פנים. בימים כתיקונם, אני אפילו לא זוכרת איזו תמונה תלויה אצלי בסלון. מזל שיש מדי פעם הארות שעוזרות לי ליישר קו עם אחיותי עקרות הבית, להבין דברים שהן הבינו כבר מזמן ולעשות את הבית נעים יותר. מי שלא מתחבר לעיצוב הבית ואין לו שאיפות בתחום, מוזמן לפרש את הדברים באופן מטאפורי כזה, על עיצוב הנפש או משהו.

גיליתי שמדפים ריקים הם יפים. או- כמעט ריקים. גיליתי שצריך לעצב בשום דבר, בערך כמו שמעצבים בדברים עצמם. שיש משהו נחמד באיפוק שמשדר חלל ריק. מדף ריק משדר שיש מקום, כל כך הרבה מקום עד שלא מצאנו מה לשים על המדף, והנה הוא נשאר עומד לו מיותם, ורק החפץ האמנותי הזה נשען עליו לנחמו. נוצרת תחושה של שפע. מה שעצוב הוא, שקשה עד בלתי אפשרי לשמור על המדפים ריקים, כשאין באמת כל כך הרבה מקום בבית, בעצם. למעשה מדובר בוואקום- חלל ריק שמושך אליו, באופן פיזי, או אפילו- מאגי (כאן אפשר להתנער ממעורבותה של העצלות שלנו באופן הגעתם של חפצים שונים בדיוק למקום הפנוי על המדף), כל מיני דברים מקצוות הבית. הנטייה הטבעית שלנו (כאן המקום להאשים את טבע האדם ולהתנער מאחריותו של האופי הפרטי לבלאגן המצטבר על מדף פנוי) היא לפזר את הבלאגן באופן שווה על פני החדר, מתוך אמונה עזה בשוויון, חוש אסטתי המצווה עלינו לחתור לסימטריה וההכרה בכך שחדר שהבלאגן בו מסודר באופן שווה נראה הרבה פחות מבולגן ומאפשר לנו להתעלם ממנו לחלוטין למשך עוד כמה ימים. ובאותה מידה שחדר שהבלאגן בו מסודר באופן שווה נראה טוב, כך גם חדר שכל הבלאגן שיש בו מוחבא היטב היטב באחת הפינות, ורק בפינה אחת, כך שהשאר נראה נקי. כאן מגיע המקום של המדף הפנוי לקרוץ לנו ולהציע (כאן המקום להאשים את המדף) "הנה יש כאן המון מקום להמון בלאגן. הזדמנות פז לרכז הכל במקום אחד!".

שימו לב שבכל הקטלוגים של המדפים והארונות, תמיד הם משאירים המון מקום ריק. ספר אחד מיותם על מדף. מעניין איזה ספר זה, שבשבילו ייחדתם מדף שלם. מוצג מספר א'. שימו לב למוצג מספר א', הראשון שעלה בגוגל כשחיפשתי מדפים, או משהו כזה. אי אפשר להתעלם מהביזבוז המשווע שבקניית ארון מדפים שלם כדי לשים עליו איזה 10 ספרים מסכנים וואזה. מצד שני- כנראה שזו הזווית הטובה של ארונות באופן כללי- נגזר עליהם להיות יפים ולא שימושיים או שימושיים ולא כל כך יפים בפונקציונליותם המתפקעת.

מסקנות.

א. אפשר לנסות לפנות מדף אחד משיקולים אסתטיים.

ב. מי שמצליח במשימה הוא כנראה בעל שליטה עצמית מופלאה (כמו גם שליטה מופלאה בשאר דיירי הבית: "היה פנוי כאן ושמתי את הדפים האלה, ממילא אין כאן כלום!" ).

ג. מי שלא מצליח לפנות מדף ולהשאיר אותו יפה ופנוי, עדיף שישאיר את המדפים שלו עמוסים הרמטית בספרים או חפצים תופסי מקום אחרים על מנת למנוע וואקום מסוכן שימשוך אליו כל מיני בלאגנים, ה' תשמור.

מוסר השכל

שום דבר לפעמים יותר יפה מדבר.
(והנה המטאפורות שהבטחתי בהתחלה. מי שסובל מעודף מטאפורות בחייו או אלרגיה לניו אייג' מוזמן לדלג הלאה. לאיזה מדור כלכלי או משהו). כולם מוזמנים לפנות מקום, לא רק בבית אלא גם בדברים אחרים: לא לפחד משקט בשיחה. לא להיות משוגעי שליטה, להשאיר חלל ריק שיזמן אחרים להשתלב ולקחת אחריות, גם אם הוואקום מנסה לשאוב את הטיפוס הסופר אחראי שבכם לתוכו, לא לסגור את כל הפינות.לפנות מדף ריק בנפש, לפנות מדף ריק ברשימת הדברים שצריך לעשות וברשימת הדברים שצריך שיהיו לי. בן אדם עם מדף ריק לא יכול להיות עני אף פעם. הוא לא רק "רוצה, רוצה, רוצה, רוצה, רוצה" הוא רק "רוצה, רוצה, לא תודה, רוצה, רוצה".

אולי שבת היא מקום פנוי כזה.

ולסיום: מחשבה שקשורה לעניין שעלתה בעת קריאת "כובע מלא שמים" של טרי פראצ'ט שעכשיו יצא בעברית וכבר אביגיל הביאה לי אותו. יש למחשבה הזו פוטנציאל מסוים לגלות פרטי עלילה, אם כי רק ברמז, ולאו דווקא החשובים שבהם. ראו הוזהרתם. נראה לי שלהשאיר מדף ריק זה כמו שיהיו לך שלוש משאלות, אבל תשתמשי רק בשתיים ותשאירי אחת, שיהיה. לחיות את החיים בהרגשה שלא ניצלת את כל המשאלות שלך, שאת כל יכולה אם רק תרצי ובוחרת לא לנצל את המשאלה הזו. לא לבקש משאלה הופך אותך לבן אדם חזק יותר מאשר אדם שכן מבקש משאלה. בן אדם עם משאלה שלא נוצלה לעולם לא יהיה עני. ולעולם לא להיות עני מוסיף ערך גדול לחיים, שצריך לחשוב אם רוצים לאבד אותו לטובת ניצול המשאלה.